ניוזלטר מס. 2- אפריל 2014

פוקוס על…

מיכל איתן- על העיצוב העובר מעולם המוצרים לעולם השירותים בדרך לחברה מקיימת יותר

אין כמו דמותה של מיכל איתן, שכותבת את חוות הדעת בתחום העיצוב, כדי לשקף את אופיו המיוחד של הפרויקט. כאשר סוקרים את הרקע ה"פורמאלי" של מיכל, העומדת בראש התכנית לתואר שני בעיצוב (תעשייתי) בבצלאל, אפשר למצוא הכול: החל בתואר ראשון במנהל עסקים וסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית, דרך תואר שני בתכנון ערים מהטכניון וכלה בניהול בחברות מובילות במשק. הכול – פרט לעיצוב.

מיכל החלה את דרכה המקצועית, בעודה סטודנטית לתואר ראשון, כעוזרת הפרלמנטרית של ח"כ דדי צוקר. משם עברה לעבוד בסטארטאפ "לפני שידענו שככה קוראים לזה" של חברת אורבוטק, שעסקה במדפסות למעגלים מודפסים ורצתה לעבור לעולם חדש, עולם הדפוס הממוחשב. מיכל למדה כל מה שניתן היה לדעת אז על דפוס ממוחשב, וסייעה לאנשי הטכנולוגיה של אורבוטק ליישם ידע זה על מערכות ממוחשבות, במה שעשוי להיות רמז לתחום ניהול העיצוב בו תמצא עצמה כעבור שנים, כאשר תוביל את התכנית לתואר שני בעיצוב בבצלאל. משם עברה עם בעלה לחיפה והיתה במשך ארבע שנים שותפה להקמה ולניהול מחלקת התכניות בחברת הכבלים המקומית מת"ב. כאשר חזרה לתל אביב הצטרפה לחברים מהסטרטאפ הקודם, שהיו כבר שקועים עד הצוואר בסטארטאפ חדש שהפך להיות צ'קפוינט, שם כיהנה בתפקיד סמנכ"ל התפעול במשך שבע שנים. "העבודה בגוף כמו צ'קפוינט היתה סוג של שיא, והיה ברור לי שאם אעזוב אותו יהיה זה רק לטובת תחום שונה לגמרי" היא אומרת. "חיפשתי משהו אחר, משהו עם מבט על, וכך הגעתי ללימוד תכנון ערים והתוודעתי לנושא הקיימות. בהמשך הצטרפתי לתכנית העמיתים של השל וברבות הזמן כיהנתי גם כיו"ר מרכז השל. הפכתי ליועצת קיימות לחברות, כאשר אני מביאה את השילוב של הכרת הקיימות לצד הבנה מבפנים כיצד עובדת חברה גדולה".

מה לכל זה ולעיצוב? "במקביל התחלתי ללמד בבצלאל יזמות סביבתית בתוכנית לניהול עיצוב. הראייה הכוללת לימדה אותי כי בסופו של דבר הכול מתקשר לעיצוב ועיצוב צריך להתקשר לשאר הדברים דרך הראייה הפרקטית של מתן מענה". הבנה זו משמעותית מאוד גם בפרוייקט "קיימות עירונית" ומשקפת למעשה את ההחלטה להביא אנשי תחבורה, אנרגיה, חברה, ניו מדיה ועוד לשבת תחת קורת גג אחת במטרה לנסות ולמצוא דרכים חדשות להשגת קיימות בקנה מידה משמעותי.

מיכל מזהה את נקודת המפנה בה קיימות הפכה ממילת קוד ל"יודעי ח"ן" למונח המשמש גם את המיינסטרים בתחילת שנת 2008. היא נזכרת בתהליך של הפנמת המונח קיימות כפי שחוותה אותו: "הייתי שותפה לצוות של דוד ברודט ואלי הורוביץ שכתב את 'ישראל 2028 חזון ואסטרטגיה כלכלית-חברתית בעולם גלובלי' , הצוות ניהל את הפרוייקט ולאורך כל תקופת חיבור המסמך חשתי כי הוא מפספס את נושא הקיימות. ככל שהנושא נראה לי מרכזי וחיוני בתכנית שכזו, לא הצלחנו להביא את ועדת ההיגוי להכיר בחשיבות הקיימות. ואז, ממש לקראת סיום הפרויקט, כשהטיוטא כבר היתה מוכנה והצוות החל לקבל עליה תגובות מבחוץ, פתאום ראינו שהתגובות מבקרות את העדר ההתייחסות לקיימות וכך, ממש בחצי השנה האחרונה, פנינו למוסד שמואל נאמן וביחד איתם נכתב פרק הקיימות במסמך".

במקביל לפרוייקט זה היתה מיכל חברה בועדת הקבלה של תכנית העמיתים של מרכז השל "ולפתע ראיתי שיש יותר ויותר מעצבים שפונים ללמוד בתכנית. פתאום הבנו את הקשר בין עיצוב לתרבות הצריכה- מי שאחראי לצריכה המוגברת הוא המעצב התעשייתי, שמטרתו לעצב מוצרים שיעודדו לצרוך יותר. זהו הלב של תרבות הצריכה, האקוסיסטם שלה, והדרך שלנו לפצח את זה הוא להכשיר מתכנן שיחפש מוצר שיישאר לאורך זמן, שמספק צורך אמתי ולא רק אסתטי".

לפני כשנתיים מונתה איתן למנהלת התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, המציעה שלושה מסלולים:

מסלול עיצוב אודות עיצוב –מסלול הבוחן את הכיוונים החדשים של העיצוב וחוקר "דרך עיצוב ועל עיצוב". כאן שואלים איך עיצוב מתחבר עם טכנולוגיה, מדע, חברה וקיימות באופן קונספטואלי. במסלול זה פועלת מעבדה לתרבות הצריכה המנסה למצוא פתרון מעשי לסוגיות בצרכנות באמצעות עיצוב, למשל- כיצד לגרום לצרכן לוותר על שקיות הפלסטיק.

מסלול שני עוסק בניהול העיצוב – מתודולוגיות של עיצוב שמועברות לעולם הניהול, בהתבסס על היצירתיות והחדשנות שמספק עולם העיצוב. במסלול זה עוסקים בקיימות, יזמות סביבתית, ובמיוחד בנושא מתפתח שנמצא כיום בחזית החדשנות ברבים מבתי הספר בעולם – עיצוב שירות, או עיצוב שירות לשינוי חברתי. הדגש הוא על מעבר מבעלות על חפצים לשירות והניסיון הוא להשתמש בעיצוב כך שיביא לשינוי בדפוסי ההתנהגות. פרויקט הדגל של התוכנית נערך בשיתוף עם בית ספר לעיצוב בברלין ועם בית הספר היהודי-ערבי "יד ביד" שבפארק המסילה בירושלים. בית הספר הדו-לשוני ממוקם בין שכונת פת לשכונת בית צפפה, ותלמידי התכנית בודקים כיצד ניתן לעצב בחצרו מגרש משחקים משותף שמחייב דיאלוג בין המשתמשים מהרקעים השונים ויעזור, על-ידי עיצוב נכון, להביא לשיתוף ולחבר אנשים החיים אחד ליד השני ולרוב לא נוגעים זה בזה.

מסלול שלישי עוסק בטכנולוגיה – בטרנדים המרכזיים בעולם כגון "אינטרנט של דברים" (internet of things), קישוריות, מחוברות 24/7, סנסורים, חיבור בין מכשור וגוף (כמו מיחשוב לביש) חיבור של מוצרים פיזיים אחד לשני וחוכמת ההמון. מיכל צופה כי תחום זה יגיע בקרוב לבשלות בזכות העובדה שמחירי הסנסורים ירדו לרמה שתאפשר שימוש בהיקף רחב, והראשונות ליהנות מכך תהיינה "ערים חכמות" (למשל באמצעות סנסורים המאפשרים שליטה מדויקת בתנועה בדרכים ובחניה). המסלול עוסק גם בנושאים שנמצאים בחזית הטכנולוגיה כגון ננו טכנולוגיה ורובוטים זעירים. התכנית משתפת פעולה עם מכון ויצמן, ובמסגרת שיתוף פעולה זה נכנסים סטודנטים לעיצוב למעבדות המכון, היישר לתוך תהליך הפיתוח, ומעורבים בפיתוח החל בשלב התכנון הראשוני: "אי אפשר יותר להפריד בין עיצוב המוצר לטכנולוגיה, חייבים שיתוף בין טכנולוגים ומעצבים תוך כדי תנועה ולא ניתן לחכות לסוף התהליך".

מיכל רואה את השילוב עם פרויקט "קיימות עירונית" כהמשך ישיר לכל זאת, שכן בעיניה העיצוב אינו עומד בפני עצמו, והצלחתו נמדדת בהשפעה על עולמות אחרים, כשלטענתה מגרש המשחקים המרכזי הינו העיר והעירוניות. לדבריה "השילוב שאנו מוצאים בפרויקט קיימות עירונית בין אנשי מדעי החברה, ההתנהגות והמדיה החדשה הינו המהלך המוביל בתחום העיצוב בעולם. מקצוע העיצוב הוא מאוד צעיר והתחיל עם המהפכה התעשייתית. בהתחלה אמרו שמעצבים חייבים להבין מהנדסים, בשנות ה-90 חל מהפך והאמינו שמעצבים חייבים להבין בעצם בניהול, היום אנו מבינים שחשוב שמעצבים ילמדו מערכות אנושיות, סוציולוגיה. אנו מבינים שאנו מעצבים לקבוצות שונות של אנשים ונדרשת אינטרדיסציפלנריות. עצם ההבנה שצריך להכניס למשוואה אנשים מדיסציפלינות אחרות מגדיל את האפשרויות. הפרויקט למעשה מצייר את המפה ואומר – יש כאן כשל שוק וצריך להכניס אנשים חדשים למשוואה". יתרון נוסף היא מוצאת בכך שהפרויקט מאפשר לפגוש אנשים חדשים "אני נמצאת בעולם הקיימות מ-2007 ובישראל אנו בסך הכל קבוצה די מוגדרת של אנשים וכולם פוגשים כל הזמן את כולם. במפגש הועדה המלווה של "קיימות עירונית" היו אנשים שלא הכרתי, ופתאום גיליתי אותם אחר כך גם במקומות אחרים. זה מאפשר למילייה להתרחב, פרופסיות חדשות נכנסות ועמן תתרחב ההבנה. זו תרומה גדולה של הפרויקט".

לסיום ביקשנו ממיכל הפניות לפרויקטים ולמעצבים השמים דגש על תפקידם של מעצבים ושל עולם העיצוב ביצירת תנאים לקיימות בכלל וקיימות עירונית בפרט. למי שירצה עוד להעמיק בנושא ממליצה מיכל לפקוד את הבלוג של החוקרת הבריטית Ann Trope, המתמחה בעיצוב קיימות ואקטיביזם. הבלוג מבוסס על ספרה החדש Architecture and Design versus Consumerism והוא מפרט מקרים רבים וכלים הקיימים בידי מעצבים להתמודדות עם עולם משתנה וצרכני. 

ספר נוסף עליו ממליצה איתן הוא של Alastair Fuad Luke – "אקטיביזם עיצובי", "Design Activism: Beautiful Strangeness for a sustainable world", המתאר את הדרכים והאמצעים הרבים העומדים בפני מעצבים המעוניינים לפעול כאקטיביסטים בשדה הקיימות – סביבה וחברה. הספר בוחן את התפקידים החדשים של העיצוב בתחומים השונים ומתאר פרוייקטים שנעשים ברחבי העולם. ניתן להתרשם מפרוייקטים שונים המוזכרים בספר באתר של הסופר.

לבסוף, אחד מהארגונים החדשים העוסקים בשינוי התנהגות דרך עיצוב הוא המעבדה לעיצוב התנהגות – Behavioural Design Lab. המעבדה פועלת בתחומים השונים של הקיימות וגם נוגעת בתחומים שונים של קיימות עירונית.