סיכומי כנס: "קיימות עירונית- איך אפשר?"

כנס "קיימות עירונית -איך אפשר?" הוא כנס הסיכום של פרויקט קיימות עירונית של מכון ירושלים, שיצא לפועל בשיתוף עם המרכז לעירוניות בת-ים באפריל 2016.

כיצד מעודדים אורח חיים מקיים בעיר? פרויקט קיימות עירונית, לקראת המלצות מדיניות

כיצד מעודדים אורח חיים מקיים בעיר? פרויקט קיימות עירונית, לקראת המלצות מדיניות

בכנס התקיימו שלושה מושבים. הראשון: "קיימות עירונית וכלכלת שיתוף- הילכו שניהם יחדיו?", השני: "תפקידם החדש של המרחב הציבורי וקהילות" והשלישי: "מבט על העתיד". מיד אחרי הכנס התקיים "שוקיימות". היה יום עשיר מאד, ובעמוד זה תוכלו למצוא את התיעוד המלא של הכנס.

 

לאחר דברי הברכה של מאיר קראוס, מנכ"ל מכון ירושלים לחקר ישראל, ויוסי בכר, ראש עיריית בת ים, פתחה תמי גבריאלי, מנהלת פרויקט קיימות עירונית, עם תכני הכנס, והציגה את עיקרי תהליך המחקר כפי שהתבצעו בשלושת שנותיו.

 מושב 1: קיימות עירונית וכלכלת שיתוף- הילכו שניים יחדיו?

ניל גורנפלו, מנכ"ל Sherable, דיבר על כך שעתידן של הערים תלוי ביכולתן לפתח כלכלת שיתוף, המונחית על ידי ערכים סביבתיים וחברתיים.


ד"ר יאיר פרידמן וד"ר צפריר בלוך-דוד מקבוצת WEconomize – דיברו על "פלטפורמות של כלכלה משתפת: הזדמנות לפיתוח עירוניות מקיימת"', וסיפרו שכאשר נפגשו לראשונה, לא התחילו עם כלכלה משתפת, אלא החלו לעבוד מסביב למחאה החברתית: "לא הבנו למה זה לא עובד, וכך הגענו לכלכלה המשתפת"

 

שני פאנלים מרתקים בכנס עסקו בנושא הקשר בין כלכלת שיתוף, דיגיטליות וקיימות עירונית: בפאנל בהנחיית אביב לביא "כיצד להבטיח קיימות בכלכלת שיתוף?", ובהשתתפות יוני גריפמן (מנכ"ל UBER ישראל); ד"ר צפריר בלוך-דוד ועו"ד גיל קויבסקי (Ouishare), אמר קויבסקי כי השיח מסביב לכלכלת שיתוף נשלט עי שחקנים בעלי אינטרס, בין אם זה airbnb או uber, שתי חברות ששוות מיליארדים, ומולם גופים חזקים נוספים כגון נהגי המוניות או רשתות המלונות. אנו כציבור לא מרווחים לא מזה ולא מזה. גיל בירך על פרויקט קיימות עירונית אשר מעמיק את השיח בנושא. גריפמן ציין כי בעיניו שני המודלים – גם של UBER וגם של קואופרטיבים – טובים. ככל שיש יותר תחרות זה יותר טוב. אם יפתח השוק לתחרות הוא יפתח גם לקואופרטיבים וגם לחברות למטרת רווח, מי שיפגעו הם רק המונופולים הקיימים, ומי שירוויח זה הציבור. לטענות של קויבסקי על UBER, אמר גריפמן כי "גם אם תקרא לנו כוכב הרשע, עדיין התוצאה של כניסתנו לשוק תהיה  שיהיה יותר זול ופחות צפוף על הכביש". בלוך-דוד הגיב כי כלכלה משתפת היא לא טוב או רע, אלא היא לוגיקה חדשה. ברוב המקרים יש רווח כי באותם משאבים משתמשים בצורה יותר אפקטיבית, מה שגורם לצמצום טביעת הרגל האקולוגית.

 

בשיחה "העיר הדיגיטלית וכלכלת שיתוף- מי מרוויח ומה משתבש?", בהשתתפות ולרי ברכיה (עמיתת מחקר, מכון ירושלים לחקר ישראל); ניל גורנפלו ופרופ' שיזף רפאלי (ראש המרכז לחקר האינטרנט, אוניברסיטת חיפה), אמר גורנפלו שלפלטפורמות השיתוף הדיגיטליות יש מוטיבציה לשרת את בעלי הכסף והטכנולוגיה. כדי שהתועלת תגיע לציבור הרחב צריך מאמץ מכוון שלא בהכרח יגיע מהחברות כי להן אין משימה חברתית. לגבי שאלת הקשר בין כלכלה שיתופית למימד העירוני, העלה רפאלי את השאלה האם הקהילה צריכה להיות גדולה כדי להגיע לכמות קריטית שתאפשר שיתוף, או דווקא ללמוד מהקיבוץ שם השיתוף עבד בקהילה יותר אינטימית. לכאורה חזון הקהילה הדיגיטלית הוא של כלל הגדול מעבר לפרטים, אבל זהו גם האיום  – האפשרות לשתף בצורה קלה יותר מגבירה את הסכנות בשיטה.

מושב 2: תפקידם החדש של המרחב הציבורי וקהילות

eich-efsharח"כ דב חנין פתח את המושב בברכות, וציין כי במשך הרבה שנים העיר נתפסה כבעיה, מקום בו נמצאים כי אין ברירה ומי שיכול בורח לפרברים, אבל העיר היא למעשה הזדמנות גדולה, זהו מפגש ענקי בין בני אדם, ידע והזדמנויות. לעיר יש גם משמעות דמוקרטית במובן האמיתי של הדמוקרטיה – יכולתם של בני אדם להשפיע ולחיות באופן משמעותי במרחב שלהם. חנין אמר כי אנו חיים במקום מאוד ריכוזי, הרבה ממה שהוזכר בכנס יהיה קשה לקדם בישראל כי כאן הסמכויות מצויות אצל השלטון המרכזי.

אבירמה גולן (סופרת ועיתונאית, מנהלת המרכז לעירוניות, בת-ים) – דיברה על "רחוב כמנהרה של תכלת' – דימוי העירוניות בספרות הישראלית". לדבריה לעיר הישראלית בעבר לא היה מקום חשוב: כל שירי הערס והילדות שלנו היו על שדות שבעמק והכבש בדיר. גם כשדיברו על עיר דברו על נוסטלגיה לעיר: פנס בודד, תל אביב הקטנה, כבר בשנות ה50 התגעגענו לעבר. השיכונים, לעומת זאת, מופיעים דווקא בקולנוע. יש שם ייצוג לשיכון בטבריה ובשכונה ג, לערי פיתוח. מדברים על כך גם סמי ברדוגו ושמעון עדף, וסלינה סייג על בת ים, אבל כולם מדברים על סוף שנות ה-70. העיר של היום כמעט לא מופיעה. גולן סיכמה ששתיקת הפרברים עודנה מחכה לביטוי.

 

כריסטיאן איונה (LUISS LabGov and CO-Bologna),  דיבר על ה -"Co-City", והדגיש כי רשויות צריכות להפסיק לפחד לבזר כוח. רשויות לא צריכות לראות בעצמן יותר עובדות עבור הציבור, אלא עם הציבור, שהם co-designers של העיר.

 

ד"ר דרור קוכן (האוניברסיטה העברית) – דיבר על "חיפוש אחר פרדיגמה חדשה למרחב הציבורי".

 

לדברי קוכן הגיב מומו מהדב (מנכ"ל ארגון "מעלה"), על "המרחב הציבורי כהזדמנות לשיתוף המגזר העסקי". בין השאר ציין מהדב כי עסקים כמו airbnb, יצרו טשטוש גבולות לגבי מיהו התייר בעיר. כתייר אדם לוקח דירה של מישהו שגר בעיר ומרגיש כחלק מהחיים האורבניים.

 

תחת הכותרת "בת ים – מחדשת מרגשת",  פתח ארז פודמסקי-שקד (מנכ"ל עיריית בת-ים) את ההצגה של יוזמות קיימות בת-ימיות, וסיפר כי "כשכולם הלכו לפרברים והערים התרוקנו, בת ים המשיכה להיות עיר אינטנסיבית. פעם זה שהיא עיר צפופה היה מטריד ושלילי. היום זה יתרון גדול".  ארז מולאי (מעצב חברתי, יזם שותף) הציג את "לצאת מהקופסא" וזיוה שימרוני (תושבת, ממקימי קהילה מתחדשת- גורדון) -הציגה את "קהילת גורדון".

 
 

ב"נחלת הכלל: זירה לקיימות", שיחה בהנחיית אביב לביא ובהשתתפות מיכל איתן (בצלאל); פרופ' אראל אבינרי (מכללת אפקה להנדסה); שרון בנד-חברוני (Citymatrix – פיתוח עסקי, מרחב ציבורי וחדשנות אורבנית); ציין פרופ' אבינרי כי הבעיות בניידות הן בעיקר של המייל האחרון. קל להגיע מת"א לחיפה אבל להגיע לבית ספציפי זה הרבה יותר קשה, כמו שגם קשה להיות הולך רגל. קיים בישראל מחסור בשירותים ציבוריים, ספסלים, ברזיות. בנד ציינה כי מתקיימת הפרדה בין עיצוב ותכנון המרחב לבין תוכן. כשניגשים לתכנון המרחב צריך לערב את התוכן, ברבה רשויות אין אינטראקציה בשלב התכנון.

מושב 3: מבט אל העתיד

בפאנל "לאן הולכות הערים שלנו?"בהנחיית ד"ר אורלי רונן (בי"ס פורטר, אוניברסיטת ת"א), בהשתתפות אסף צחור (המשרד להגנת הסביבה); חופית וינרב דיאמנט (משרד השיכון); אביב קינן (עיריית בת-ים); מיטל להבי (ס' ראש עיריית ת"א-יפו), ציינה רונן שבאופן מסורתי הרשות נמצאת במונולוג מול האזרח. כיום מתקדמים לדיאלוג כשהרשות גם מקשיבה ולציבור יש איך להשמיע דברו. האתגר הבא הוא אייך מייצרים שיח. איך יוצרים שוויוניות במרחב הציבורי ולא חילוף תפקידים. חלוקה גם ביכולת להרוויח גם באחריות וגם במשילות. להבי ציינה שבתחום התחבורה בעבר הרשות המקומית היתה פחות מעורבת לעומת השלטון המרכזי. כיום נכנסו למשוואה מעורבות התושבים והטכנולוגיות. בעיר זה מתחיל לפעפע דווקא בדרגים הנמוכים שמשותפים בחשיבה האסטרטגית. צחור סיפר על עבודת המשרד להגנה"ס במסגרתה גובש סל של כ-300 כלי מדיניות, כלי עבודה לרשויות מקומיות , ב-10 תחומים של עירוניות ואיכות סביבה. "פרסמנו לאחרונה את הדוח הממשלתי הראשון בנושא איכות חיים בישראל, אלפי תושבים מעורבים בכך במסגרת המון שולחנות עגולים".

השיחה המסכמת של הכנס, "קיימות עירונית- מה הלאה?" בהשתתפות ד"ר ליה אטינגר (מרכז השל לקיימות); עידית אלחסיד (חברת קומיוניטי) ויואב אגוזי (טרנזישן ישראל), עסקה בתובנות הפרויקט כולו והדרך להתקדם ולהטמיע הלאה את הקיימות העירונית. ד"ר אטינגר ציינה כי אנו מוציאים הרבה כסף על צריכה ומעט כסף של המדינה על שירותים הכרחיים. יש לנו טכנולוגיה והשכלה יותר מאי פעם בהיסטוריה. אין שום חסם אמיתי לעבור לחיים מקיימים אבל כלכלת השוק לא מאפשרת את השיח הנכון . נדרש שינוי תרבותי עמוק. עוד ציינה כי מכלכלת שוק הפכנו לחברת שוק, ולכן כל מה שקשור לשיתוף ולכלל, חברת השוק שאנו חיים בה לא יודעת להתייחס אליו. מי שיודעים הם האזרחים והדמוקרטיה.
 

את הכנס והיום העשיר שחווינו, סיכמה ולרי ברכיה, מיד לפני ארוחת הצהריים והיציאה לשוקיימות…

כיצד מעודדים אורח חיים מקיים בעיר? פרויקט קיימות עירונית, לקראת המלצות מדיניות

כיצד מעודדים אורח חיים מקיים בעיר? פרויקט קיימות עירונית, לקראת המלצות מדיניות

לאלבום התמונות המלא מהכנס ומ"שוקיימות", בפייסבוק

לאלבום התמונות המלא מהכנס ומ"שוקיימות", בפייסבוק

 שוקיימות:

במסגרת אירועי "קיימות עירונית- איך אפשר?" נערך במתחם היכל התרבות בבת ים, שוקיימות בו נטלו חלק אמנים, אומניות, יזמים חברתיים וסביבתיים, סוחרות, מעצבים ואחרות והציגו את פועלם. 

הקהל הוזמן לקחת חלק בשיתוף, מכירה, לימוד בסדנאות ושיחות על עשייה בת קיימא. השוק הדגיש את ערכי הקיימות ביוזמות המעודדות כלכלת שיתוף, מקומיות ושימוש בחומרים ובפריטים שיש בנמצא, תוך מתן במה למלאכות ואומניות רכות ומסורתיות ולאמנים ופעילים אשר מדגימים איך אפשר: תיקון אופניים, ביגוד יד שניה, ייעוץ אדריכלי לשיפוץ מקיים, יצירת רהיטים ומשחקים יש מאין, שיחות ומיצגים על גידול מזון בעיר ועוד ועוד..

מפת השוקיימות

תיקון אופניים, ביגוד יד שניה, ייעוץ אדריכלי לשיפוץ מקיים, ועוד כל כך הרבה שנגמר לנו המקום..