הכירו את SPREE

Servicizing – המעבר לכלכלה המבוססת על מתן שירותים במקום מכירת מוצרים

פרויקט SPREE  (ראשי תיבות של Servicizing Policy for Resource Efficient Economy), נולד בשלהי 2011, כאשר יעל מרום, כיום מנהלת היחידה לפרויקטים בינלאומיים במכון ירושלים לחקר ישראל, יזמה וריכזה הצעת מחקר במענה לקול קורא של האיחוד האירופי. האירופאים חיפשו מחקר שיעסוק במדיניות לקידום חסכון ושימוש יעיל במשאבים, מספרת יעל. "הקול הקורא רמז שבנציבות האירופית מבינים שכלים שהופעלו עד היום בנושא רחוקים מלהוביל לתוצאות הרצויות וחיפשו פתרונות סיסטמתיים – תפיסה מערכתית ולא רק טכנולוגית. הקול קורא היה מכוון-מדיניות, מה שהתאים למומחיות שלנו במכון".

spree logo small

"הבנו שהמדיניות הקיימת היתה מוטה בעיקר לצד ההיצע (פתרונות טכנולוגיים בשרשרת הייצור) ונעדרה התייחסות משמעותית לצד הביקוש (שרשרת הצריכה), ולכן חיפשנו מודל שיכול לשלב בין השניים. תובנה זו הובילה את ד"ר ורד בלאס מאוני' תל אביב, שותפה לכתיבת ההצעה, להציף את המושג Servicizing, שאף שהופיע בספרות המקצועית מתחילת שנות ה-90, ולא היה מוכר דיו- וודאי לא מחוץ לכותלי האקדמיה. חשוב לציין שבשלב כתיבת הצעת המחקר רעיון ה"כלכלה השיתופית" (Collaborative Economy) שהיום לא יורד מהכותרות, לא היה מאד מוכר. עסקים שסיפקו פיתרונות של Servicizing לא בהכרח חשבו על ההיבט הסביבתי שלהם, אלא פיתחו אותם מתוך ראייה עסקית  מוצלחת גרידא".

אז מה זה Servicizing? ע"פ מרום "מדובר בנגזרת של מחשבה על כלכלה כ-function-based או כ-performance economy, כלכלה המבוססת על אספקת הפונקציה במקום על המוצר לכשעצמו. לדוגמא, התבוננות על הפונקציה של הגעה מנקודה א' לנקודה ב' כפונקציה של ניידות, במקום להתרכז בבעלות על רכב. דוגמאות מוכרות נוספות הינן רכישת שירותי ניקוי במקום קניית מכונת כביסה, או שירותי הדפסה במקום רכישת מדפסת ביתית. הפרויקט מנסה לראות כיצד ניתן ליישם רעיונות אלו בקנה מידה רחב יותר".

יעל מרום, "על אודות שירותיות – Servicizing והיכן ניתן למצוא אותה בערים שלנו" יעל מרום, מנהלת היחידה לפרויקטים בינלאומיים, מכון ירושלים לחקר ישראל

"על אודות שירותיות – Servicizing
והיכן ניתן למצוא אותה בערים שלנו"
יעל מרום, מנהלת היחידה לפרויקטים בינלאומיים, מכון ירושלים לחקר ישראל

הצוות שריכזה יעל, שנעזרה רבות בהשראתה של ולרי ברכיה, כלל את ד"ר ורד בלאס מאוניברסיטת תל אביב, שהובילה מדעית את הפרויקט, ד"ר דן קאופמן, שניהל באותה עת את המרכז לחדשנות וצמיחה במכון ירושלים, את ערן פייטלסון מהאוניברסיטה העברית וד"ר משה גבעוני מאוניברסיטת ת"א. מכון ירושלים פנה לגופים שונים באירופה, עד להרכבת קונסורציום של 10 אוניברסיטאות וגופי מחקר מאנגליה, ספרד, הולנד, פינלנד, שוודיה והמועצה למחקר של ליטא, שגם שימשה כמתאמת הפורמאלית של המחקר. זאת לצד הצוות הישראלי שכלל שלושה מוסדות: מכון ירושלים לחקר ישראל, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון. החוקרים והחוקרות הגיעו ממגוון רחב של דיסציפלינות ובהן מדיניות ציבורית, מדעי הסביבה, סוציולוגיה, כלכלה, הנדסת מערכות, ניהול ועוד. הצעת המחקר התקבלה וזכתה במימון של 2.5 מיליון יורו לשלוש שנים.

הפרויקט יצא לדרך ביולי 2012. "ראינו שחרף ההבטחה הגדולה המצויה בספרות, בשטח לא קורה הרבה. הדוגמאות ל-Servicizing בפועל היו מעטות, וחסר היה מחקר אמפירי רחב כדי להבין אם המערכות אכן "מספקות את הסחורה". המשימה שלנו הייתה לזהות את התנאים בהם Servicizing יכול לשגשג ולהציע מדיניות לקידומו, כמו גם להתבונן ברעיונות שלא יעמדו במבחן השוק או שלא יובילו לדיקפלינג (Decoupling). התמקדנו במודלים של Servicizing בשלושה סקטורים, הנמצאים על סדר היום האירופי, ושהינם בעלי השפעות סביבתיות מובהקות: מים, תחבורה וחקלאות-מזון. התוצר הסופי של הפרויקט הוא חבילות מדיניות לכל אחד מהסקטורים.

הצוות חקר תשעה מקרי בוחן בשש מדינות בשלושת התחומים. בוצעו ראיונות עומק עם ספקים רלוונטיים וסקר צרכנים רחב. במקביל נאספו נתונים אמפיריים, כלכליים וסביבתיים, בין היתר על בסיס ניתוח מחזור חיים (Life Cycle Analysis). התוצאות תורגמו למודל ממוחשב (Agent Based Model- מודל מבוסס סוכנים), המעבד מערכות מורכבות, שבחן את רמת ההיתכנות של המערכות לשרוד לאורך זמן ואת היכולת להשיג דיקפלינג. במקביל פותחו חבילות המדיניות.

מרום מסבירה: "חבילות המדיניות אינן רשימת מכולת של כלים, אלא מחשבה הוליסטית איך כלי מדיניות משלימים זה את זה ומשפיעים זה על זה. המטרה היא להגיע לחבילת מדיניות אופיטמאלית, בה השלם גדול מחלקיו. המודל בדק את המצב הקיים וכן בוצעו הרצות נוספות הבודקות קומבינציות שונות של כלי מדיניות: למשל איסור כניסת רכבים למרכז העיר בשעות עומס; פטור ממע"מ ומתשלום על חניות לחברות שעוברות לשיתוף רכבים; אגרות גודש ועוד. המטרה היתה להגיע למערכת מוצלחת, שתתקיים לאורך זמן, תוך כדי ניצול הסינרגיה בין כלי מדיניות שונים. בנוסף ביצענו ניתוח איכותני של הקבילות החברתית והפוליטית של החבילות, כדי לזהות את הקבוצות שעלולות להיפגע, לנסות לצפות התנגדויות אפשריות ולבחון מה ישים פוליטית. חשוב להדגיש שהחבילות בנויות ב"תפירה אישית" לכל מדינה בהתאם לאקלים החברתי, הכלכלי, הפוליטי והמבני שלה. בסוף גזרנו המלצות גנריות לרמה האירופאית".

מחקר התחבורה כלל מקרי בוחן באנגליה, שוודיה, פינלנד וישראל. הצוות בדק מערכות שיתוף רכבים ואופניים וניסה להבין מדוע, למרות הבאזז, עדיין מדובר בנתח שוק קטן מאוד, בייחוד במודלים של שיתוף רכבים. מרום מפרטת: "המעבר התודעתי של ויתור על הרכב הפרטי לטובת השכרת רכב לפי שעה מאוד קשה. גילינו כי המונח "שיתוף רכבים" לא ברור לגמרי לצרכנים וההצעות השונות אינן מוכרות מספיק. המלצנו על חניה כגורם תמרוץ משמעותי, כשהאתגר המרכזי היה לשלב בין כלי המדיניות השונים לחבילה אחת, שתעודד צרכנים לוותר על רכב פרטי ולעבור ל-Servicizing כערוץ משלים לתחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל'".
לגבי סקטור המים מסבירה מרום: "מים מראש מגיעים לצרכן כשירות עד הבית. במקרה זה Servicizing היכול לבוא לידי ביטוי בהרחבת מרכיב השירות בהצעה ללקוח, שמראש מקבל את המים כשירות. בחרנו במיחזור מים אפורים, ואגירת מי גשמים במדינות הרלוונטיות, במשקי בית באנגליה, ספרד וישראל. מערכות אלו יכולות אמנם להירכש על ידי הלקוח בעסקה רגילה, אך יכולות גם להישאר בבעלות החברה אשר מתקינה את המערכת ומתפעלת אותה לאורך תקופת הצריכה. הצרכן משלם תשלום חודשי על שירות מיחזור מים אפורים ובתמורה יכול לחסוך עד 30% בשימוש במים טהורים ולצמצם את חשבון המים שלו. בישראל מצאנו שהצרכנים שדיווחו כי היו מתקינים מערכת כזו במידה והיתה חוקית, העדיפו לקבלה כשירות ללא העברת הבעלות על המוצר. באנגליה מצאנו שבחלק מהמקומות עדיין משלמים מחיר קבוע לחודש ולפיכך חיוב על שימוש במים צריך לעבור לחיוב לפי צריכה, כדי שיהיה תמריץ להתקין מערכת מים אפורים".

SPREE, שלושה תחומי מחקר מרכזיים: מים, ניידות וחקלאות

SPREE, שלושה תחומי מחקר מרכזיים: מים, תחבורה וחקלאות

המחקר הן בסקטור המים והן בסקטור התחבורה בחן מערכות B2C) Business to Consumers), ולכן בסקטור החקלאות נבחרה מערכת של B2B (Business to Business). המערכת שנבחנה בספרד ובליטא היתה טכנולוגיית IPM) Integrated Pest Management), שירות הדברה משולב, המספקת ראייה מערכתית חכמה של הדברה. המערכת קיימת כיום במקומות שונים בעולם, לרבות ישראל, ונבחנה האפשרות ש-IPM יינתן כשירות מלא הכולל התקנה ותחזוקה, ולא רק כשירות הדרכה הדרכה לחקלאים המיישמים את הטכנולוגיה בעצמם. היתרון הוא שלחברה המספקת את השירות המלא יש את המומחיות הנדרשת והתמריץ לצמצם שימוש בחומרים ולבצע את ההדברה היעילה ביותר, והלקוח (החקלאי) משלם על תוצאה אופטימאלית של שדה מודבר. מרום: "האתגר הוא בכך שבארצות רבות חקלאות היא מסורת משפחתית ולכן קשה יותר להכניס מיקור חוץ. למדנו לנהל את השיח בהקשר של מקצוענות ושל רווחים בריאותיים לאיכר ולמשפחתו. בישראל המעבר ל-Servicizing בחקלאות יכול להיות פשוט יותר לאור ההיסטוריה הקיבוצית."

אתגרי המחקר נבעו לא רק מהחדשנות המחקרית, אלא גם מהמורכבות התרבותית הכרוכה בניהול 35 חוקרים הפזורים בכל אירופה: "כאשר מהנדס שיושב בהולנד צריך לקבל נתונים מצוות פיני, שאוסף נתונים על בסיס שאלונים שעוצבו בתל אביב, ומבוססים על מסגרת מחקרית שנוסחה באנגליה, בסיוע מומחה תחבורה ישראלי, אזי 70% מהאנרגיה הניהולית מוקדשת להתמודדות עם הקשיים הנובעים ממורכבות זו ולתמיכה מוראלית בחוקרים" אומרת מרום.

אבל המאמץ השתלם. הצלחתו של פרויקט SPREE היא יוצאת דופן בכל קנה מידה. האיחוד האירופי הכריז רשמית על SPREE כעל "סיפור הצלחה" (Success Story). הפרויקט מוצג בברושורים של האיחוד כמודל ודוגמא לניהול פרויקט מצליח, הן כפרויקט פורץ דרך מבחינה מחקרית, והן בזכות ההצלחה הארגונית.
את ההצלחה האמיתית רואה מרום באימפקט ההולך וגדל של הפרויקט. התחום, שבשנת 2011 נתפס כרדיקאלי למדי באג'נדה של האיחוד האירופי, שולב כיום בקולות הקוראים החדשים של האיחוד. "בקולות קוראים החדשים יש התייחסות ספציפית ל- Servicizing, דבר שמושפע ישירות מהפרויקט שלנו, והנציבות מעודדות אותנו להמשיך בכיוון, הפעם למחקרי פיילוט עם חברות עסקיות ורשויות מקומיות".

פרוייקט SPREE משאיר את חותמו לטווח ארוך. את ממצאיו בהרחבה ניתן למצוא באתר הפרויקט www.spreeproject.com והרבה מתובנותיו מיושמות גם בפרויקט "קיימות עירונית".