סיכום אירוע השקת מסמך פרויקט קיימות עירונית, פברואר 2017

פרויקט "קיימות עירונית" הפנה בשלוש שנות קיומו את תשומת ליבם של רבים למקומות חדשים ולתהליכים העשויים להוביל להשגת המטרה של קיימות עירונית. מפגש הסיכום של הפרויקט, שנערך לאחרונה בירושלים התקיים אף הוא ברוח זו. נציגי רשויות מקומיות, משרדי ממשלה ושותפים למחקר שערך מכון ירושלים למחקרי מדיניות, הגיעו להשקת מסמך הסיכום וההמלצות. בחרנו להביא כאן מספר "טעימות" ותובנות.

מבט לעיר העתיד

אדריכל עודד קוטוק, דיבר על המרחב הציבורי שעומד בפני קטסטרופה כל עוד נמשיך ב"עניינים כרגיל". לדבריו, זוהי כבר איננה נבואת זעם אלא הנחת עבודה: אנו עומדים בפני רגע היסטורי של שינויי פרדיגמה: שינוי בדרך בה אנו תופסים את המרחב הציבורי, שינוי בערך הזמן והקרקע, אתגרים שיציבו בני הגיל השלישי ובני דור ה-Y. כבר כיום, הגיאוגרפיה של ה-WIFI משנה את שימושי המרחב הציבורי. טירוף הפוקימון של הקיץ האחרון נתן לנו אפשרות להציץ לסוג חדש של מרחב – "מרחב מרובד", המציע אינטגרציה מלאה בין המרחב הפיזי לדיגיטלי. לדברי קוטוק, בעוד שלגופים גדולים אין את היכולת לקלוט את המהפכות בשלב המוקדם, הרי שלפרויקט כמו "קיימות עירונית" יש יכולת להצביע על המתרחש ולסייע לגופים גדולים להבין ולתפוס את השינויים הללו בתחילת דרכם, ובכך לעזור לעצבם בכיוונים מועילים.

ד"ר ליה אטינגר, ממרכז השל לקיימות, הסכימה שאנו נמצאים בתקופה של שינוי ולקחה את נבואת הזעם של אדר' קוטוק צעד אחד קדימה: מדעני האקלים בטראומה, הם רואים את תסריט האימה ואינם מצליחים לתקשר את משבר האקלים כפי שהוא- לא סביבתי אלא חברתי. כששמונה אנשים מחזיקים ברכוש הזהה לזה של מחצית אוכלוסיית העולם, אנחנו הרבה יותר עשירים ומשכילים מבעבר, אך לילדינו יש הרבה פחות ביטחון. כשלדור הצעיר אין בטחון תעסוקתי ואין בטחון לפנסיה, נעלמת עמם היציבות שעשויה היתה לאפשר קהילות בריאות, גידול ילדים ושיקום מערכות ביולוגיות.

עידית אלחסיד, מ"קומיוניטי- חברה וסביבה", ביקשה להסיר את "משקפי המציאות הוירטואלית" על מנת שנוכל לראות כי בערים מתקיימת חברה כל כך דינמית שהיא מוחקת סוגים מסויימים של אנשים ונותנת פריבילגיה לאחרים. אלחסיד שאלה כיצד ניתן להביא לערים, בהן נוצרת המשמעות החברתית- פוליטית-טכנולוגית, הסתכלות שאינה רק אסתטית. איך לא מייפים את הישן ולא מסלקים את העני וההומלס. לשם כך הציעה לעיר העתיד מספר ערכים ובראשם קהילה – המקבלת את היפים ואת המכוערים, הרלוונטיים לכוחות השוק ואלו שלכאורה אינם רלוונטיים, ואהבה – חמלה במרחב אורבני שאינו זהה בכל עיר, אלא מהווה רשת שמחברת סיפורים.

פרופ' אראל אבנרי, ממכללת אפקה, הסכים שישראל נמצאת בחזית ההתרחשויות. אנטרופיה וכאוס מתגברים, בכל מדד פוליטי חברתי נראה כאילו המערכות הקיימות מתפרקות, לכאורה מאוד ברור שדווקא עכשיו צריך לתכנן את הקיימות ואת הערים, אחרת נגיע לאסון, אולם אנו חוזים בהחלשות מערכות התכנון, החלשות הערים ואפילו החלשות המדינות. מערכות תכנון חלשות לא יכולות ליצר תגובת נגד למהפכות השליליות, וכאשר המערכת השלטונית נחלשת נכנסים גורמים אחרים. חברות פרטיות וטכנולוגיות מציעות שהפתרון הוא לרשת את העיר בטכנולוגיה, והתוצאה היא שהמרקם האורבני שאנו מכירים הולך ונעלם. תסריט זה עשוי להוביל לאובדן הערים ותחושת הקהילה כפי שהכרנו אותן. לא ברור איך ערים כאלו ישרדו התמוטטות כלכלית ואקולוגית. לדבריו, תפקידם של אנשי הקיימות העירונית לפתח הבנה פסיכולוגית של ההתנהגות האנושית על מנת להציע עתיד לדור החדש.

סיכם יואב אגוזי מצוות הפרויקט, עם קריאה לפעולה לכל מי שנגעו בפרויקט או בתוצריו. יואב הזכיר את ממצאי המעבדה העירונית שבדקה כיצד ניתן לבסס נכונות לשיתוף במוצרי ילדים ומצאה כמה מעט נדרש לצורך בניית אמון שיאפשר זאת, ועד כמה לא ניתן בלעדיו. "אמון וניכור, שניהם נבנים בין אדם לאדם". ההבדל בין לתת אמון במישהו ללא לתת אמון הוא קטנטן, וכך באמצעות נגיעות קטנות  אנו יכולים להוביל את הערים לאן שצריך. מסמך הסיכום של הפרויקט מספק את החזון ותמונת העתיד כמו גם הצעות לפעולה שיכולים להוביל אותנו להשגת קיימות עירונית, צריך רק לעשות.

חזון הקיימות העירונית- מה הלאה?

לא נותר לנו אלא לסיים בדבריו של המנכ"ל הנכנס של מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ליאור שילת "ספר הפרויקט שאנו משיקים היום יהיה שווה בדיוק את מה שכל אחד מהאנשים כאן יעשה איתו".

בנימה זו אנו מסכמות למעלה משלוש שנים של עשייה שלקחו אותנו קרוב – אל העיר, ורחוק – אל החזון. אנו מאמינות כי ניתן לעשות ולהשפיע על השינוי המתחולל סביבנו וכן על זה שעדיין איננו רואים. פרויקט קיימות עירונית מציע מגוון של תובנות ושל כלים מעשיים, אנו נמצאות כאן ונשמח לשתף פעולה עם כל מי שירצו לקדם פרויקטים, קטנים כגדולים, בתחום הקיימות העירונית ולצעוד עמנו עוד שלב קדימה.

תמי גבריאלי, ולרי ברכיה, גלית רז-דרור, ענבר גורדון ואראלה גנן.

כתבה וליוותה לאורך כל הדרך: אורית נבו – אסטרטגיה תקשורתית וסביבתית