ניוזלטר מס. 1-פברואר 2014

פוקוס על…

ולרי ברכיה – מעולם התכנון והסביבה לעולם הצרכנות המקיימת

ולרי ברכיה היתה מנהלת המרכז למדיניות סביבתית (היום המרכז למחקרי קיימות) במכון ירושלים לחקר ישראל בין השנים 2009-2012, יזמה והובילה את הצוות הרב תחומי שיצר את "תחזית קיימות לישראל 2030" שפורסמה בשנת 2012 , אשר מתוכה נוצר פרויקט "קיימות עירונית". לפני עבודתה במכון ירושלים היתה ולרי סמנכ"לית בכירה למדיניות ותכנון במשרד להגנת הסביבה ששימשה כחברת המועצה הארצית לתכנון ובנייה וכמרכזת צוות מנכ"לים לפיתוח בר-קיימא. בנוסף הייתה ולרי ראש הועדה הבין-משרדית בתחום הסביבה להליך הצטרפות ישראל ל-OECD, ראש משלחת ישראל לארגון האו"ם לסביבה- UNEP, נציגת משלחת ישראל לשיחות עם הרשות הפלסטינית ולשיחות השלום עם ירדן, וחברת משלחת ישראל לפסגה גלובלית בנושא פיתוח בר-קיימא ביוהנסבורג. ולרי זכתה בגלובוס הירוק מטעם הארגונים הסביבתיים וליקירת התכנון מטעם איגוד המתכננים בישראל. כיום ולרי היא יועצת לפרויקט קיימות עירונית ומרצה לקיימות ולתכנון סביבתי באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל אביב, ובמרכז הבינתחומי הרצליה. נפגשנו עם ולרי על מנת לשמוע איך נולד הפרויקט, לשם כך בקשנו לחזור לרגע אל ההתחלה ממש.

ולרי ברכיה נולדה במנצ'סטר, אנגליה. עם סיום לימודיה התיכוניים בלונדון נרשמה ללמוד ב-  London School of Economics. "היו אלו שנות ה-60 התוססות" היא מספרת "תקופת מהפכות הסטודנטים באירופה ודני האדום. בשנות לימודיי,  1964-67, לונדון סקול אוף אקונומיקס היה אחד המקומות בהם התרכז השמאל המהפכני באנגליה. התחברתי להלך הרוח הזה מבחינה מקצועית בצד של תכנון אורבני-חברתי, ולפיכך המשכתי בלימודיי לתואר שני בתכנון עיר ואזור. אולם החיים זורמים בכיוון משלהם ואני התקבלתי לעבודה במשרד השיכון והשלטון המקומי באנגליה, והם שלחו אותי, מכל האפשרויות, דווקא לרשות שעסקה בתכנון המרחב הכפרי ושמירת המרחב הפתוח, בדגש על הנוף והנופש בחיק הטבע, רחוק מהמרחב האורבני. במקביל התחזק בי הרצון לעלות לארץ. במסגרת עבודתי פגשתי את אברהם יפה, שהגיע לביקור במשרד בו עבדתי, והלהיב את דמיונו של הבוס שלי ששמח לפגוש "גנרל" אמיתי. וכך, בביקוריי בארץ זכיתי להיות בקשר עם רשות שמורות הטבע. עוזי פז היה לוקח אותי לסיורים בג'יפ שלו, ראיתי את הארץ דרך אנשי שמירת הטבע והתאהבתי בעשייה שלהם. הייתי בבני עקיבא ואחרי שסיימתי שנתיים של עבודה ותואר שני עליתי ארצה. זו היתה שנת 1972 וזה לא היה קל לעלות לבדי. מי שקלטה אותי היתה פרופ' רות אניס מהטכניון. באותן שנים קלטו עולים אקדמאים בצורה יוצאת מהכלל ועד היום אני מנסה לתרום בחזרה ולסייע בקליטת עולים כמו שקלטו אותי. השנתיים הראשונות שלי היו בטכניון בתחום של נוף ונופש בטבע. כשהתחתנתי ועברתי לירושלים הגעתי לאורי מרינוב, שהקים בזמנו את השירות לשמירת איכות הסביבה".

ולרי היתה חלק מהשירות הממשלתי שעסק בנושאי הסביבה במשך 35 שנה, לכן עניין אותנו במיוחד לשמוע מה הא חושבת על הדרך בה מדינת ישראל מטפלת בנושא. "הגעתי לשירות לאיכות הסביבה בשנת 1974 ונשארתי שם עד שפרשתי לגמלאות בשנת 2009 כסמנכ"לית למדיניות ותכנון של מה שכבר היה אז המשרד להגנת הסביבה. היתה לי הזכות ללוות את הקמת המינהל הסביבתי בישראל, מיחידה ועד להפיכתו למשרד ממשלתי. זה היה מרתק ולדעתי הגענו למקום ראוי ויפה במנהל הסביבתי גם בהשוואה למדינות אחרות. מעניין שאפשר להגיע רחוק במדינה קטנה, שהחיבורים האישיים והמקצועיים בה מאפשרים מעבר של מידע ותובנות במהירות. אולי יש אצלנו פחות חסמים, שקיימים במדינות גדולות וממוסדות יותר. אנו מדינה קטנה וצעירה שמוכנה לקבל שינויים ויש כאן נכונות גבוהה מאוד לשמוע מה קורה בעולם. זו תכונה מאוד יפה שמאפשרת לנו להתקדם ולשאוף להגיע יותר רחוק".

ואיך נולד הקשר עם מכון ירושלים לחקר ישראל? "כשפרשתי מהשירות הממשלתי רציתי להוביל עוד מהלך לפני שאני פורשת מהחיים המקצועיים. הטריד אותי העדר היכולת לחשיבה ארוכת טווח בממשלה. קשה להתפנות להוביל תהליך עתידי כשמתמודדים עם קשיי היומיום ולכן הרגשתי שהמקום להובלת חשיבה ארוכת טווח זה מחוץ לממשלה. כך נוצר השיתוף בין המשרד להגנת הסביבה, ובמיוחד גלית כהן, כיום סמנכ"לית במשרד, לבין מכון ירושלים, העוסק במחקר יישומי ונמצא בקשר ארוך שנים עם המשרד. הייחודיות של מכון ירושלים היא בדגש על מדיניות ציבורית וחיבור בין סוגיות מקצועיות ותהליכי מנהל ציבורי. מעבודות קודמות ידעתי שמכון ירושלים הוא באופן מסורתי מקום אליו אנשים ממקומות שונים מוכנים להגיע ולהשתתף בדיונים ולהביע את דעתם גם אם במקומות העבודה הפורמאליים שלהם הם נמצאים בקונפליקט. במכון יש אוירה חוץ ממשלתית שמאפשרת שיתוף פעולה, ובמיוחד מעודדת נכונות להקשבה הדדית וחשיבה משותפת. כאשר קיבלנו גם תמיכה תקציבית מקרן פילנתרופית יצא בשנת 2010 לדרך פרויקט "קיימות 2030 ".

"נקודת המוצא של "תחזית קיימות לישראל 2030" היתה סדר היום הסביבתי הגלובלי, שהדגיש את הצורך להכרה בגבולות משאבי כדור הארץ. שאבנו השראה מ-Planetary Boundaries– מאמר שהתפרסם ב-2009 בנייטצ'ר וריכז תובנות של 40 חוקרים מהעולם האקולוגי. הם דיברו לראשונה בקול צלול על כך שלכדור הארץ יש גבולות שאנו על סף פריצתם ושצריך לחזור ולחיות באופן שלא יבוא על חשבון הדורות הבאים. בפעם הראשונה אתגרו את סדר היום הירוק וטענו שהתחייבויות שניתנו ע"י מדינות, כמו בנושא הפחתת גזי חממה, מביאות לשיפורים הדרגתיים, אבל לא יצליחו להביא אותנו ליעדים הנדרשים כדי להגיע למרחב הבטוח ולשם כך נדרשת חשיבה אחרת. וכך הגענו לצורך להחליף את תחזית ה- forecasting, שמנסה להסתכל קדימה מתוך שיפור של מודל "עסקים כרגיל", למשל הגברת השימוש באנרגיה מתחדשת, לחשיבה של backcasting- חשיבה שמסתכלת קדימה לא מתוך המצב הקיים, אלא קופצת לסוף הדרך, ליעד הנדרש, ואז פורטת את הדברים לאחור – מה נדרש לעשות כדי להגיע לשם. שיטה זו מאפשרת חשיבה רדיקלית ארוכת טווח. וכך את תהליך החשיבה של 2030 התחלנו מעולם הסביבה וגבולות המערכות האקולוגיות ומהר מאוד תהליך החשיבה העביר אותנו לחפש את הגורמים שמשפיעים על תהליך זה. מסתבר שמה שהכי משפיע על המערכות האקולוגיות הן המערכות החברתיות-כלכליות. הבנו שצריך לעבור לשיח של מערכות כלכליות-גלובליות, מדעי כלכלה וחברה. 2030 עשה מעבר מאקולוגיה, דרך הכלכלה ועד להבנה שהכלכלה לא מתרחשת מעצמה, אלא בשל רצונות האדם. התחזקה התובנה שהרגלי הצריכה הם מה שמוביל את המשק, ואם רוצים שינוי מהותי צריך לדבר על שינוי בהתנהגות הצרכן. שאלת הצריכה המקיימת הובילה אותנו למקום בו האדם מבלה את מרבית  ימיו- המרחב העירוני, בו גם מתרחשת מרבית הצריכה. "תחזית קיימות לישראל 2030" התפרסם ב-2012 ונקלט היטב בדרג המקצועי הבכיר בשירות הציבורי. התוצרים והמסרים של "קיימות 2030 " הביאו אותנו לתובנה שהצוות שהתחיל את העבודה הוא לא הצוות שצריך להמשיך בה. הבנו שצריך עבודה של צוות אחר, שהמומחיות שלו תהייה חיבור בין קהילה, מדעי התנהגות, עולם דיגיטלי וצרכנות עתידית. הבנו ששם טמונה השאלה האמיתית וכך הגענו לפרויקט "קיימות עירונית" אותו השקנו ב-2013".

ומהם המאפיינים של פרויקט "קיימות עירונית"? "לפרויקט  "קיימות עירונית" הרכבנו  צוות של מומחים אחרים, שלא באו מתחום הסביבה-אקולוגיה אלא ממדעי ההתנהגות, חברה, ערכים, קהילה והתמקדות בתחום העירוני. במרכז פרויקט זה שאלנו איך אפשר להביא לאימוץ אורח חיים שונה, וכן ערכים חברתיים והתנהגותיים אחרים. בעוד שבחברה הנוכחית נמדד הסטטוס החברתי של האדם לפי הרגלי הצריכה שלו, הרי שבקרב הדור הצעיר קיימים כבר כיום מאפיינים של צרכנות אחרת היכולה להיות מקיימת יותר, ואת זה אנו רוצים לפצח. הבנו שהערים הן לא הבעיה הסביבתית אלא הפתרון הסביבתי. חיפשנו מקורות השראה בתחומים שונים שבדרך כלל פחות מעורבים בשיח המחקר הסביבתי ומצאנו, למשל, שניתן ללמוד מעולם העיצוב, שניתן ללמוד על חדשנות הנובעת מהמעבר של תובנות וידע מדיסציפלינה אחת לאחרת. עם התובנות האלו הלכנו לגייס צוות מגוון ולנסות לבנות תובנות משותפות. היה קשה מאוד לאתר אנשים רלוונטיים, היות ובתחומים של התנהגות וצרכנות מקיימת, צרכנות עתידית, צרכנות של הדור הדיגטלי, עדיין אין מחקרים, בוודאי לא בישראל. היה קשה למצוא אנשים בעלי רקע בשיח הזה ולמעשה פרויקט קיימות עירונית בונה סדר יום לשיח חדש בישראל. אנו נמצאים בתחילת הדרך, מתקרבים למיצוי השלב הראשון מתוך שלושה, וכבר כעת אנו יכולים לומר כי יש כאן למידה מרתקת, מרחיבת אופקים ומעוררת השראה".

האם כבר בשלב מוקדם זה את יכולה להצביע על תובנות שמגיעות מפרויקט "קיימות עירונית" ? "למדנו למשל על הNUDGE, מונח שהגיע מתחום מדעי ההתנהגות ומיושם כיום לצרכי שינוי התנהגות בתחום התחבורה המקיימת.  מתחום התקשורת הדיגיטלית למדנו דברים שהם לחלוטין לא טכניים, למשל שבני דור Y מדברים על ערכים ולא רק מחפשים סטטוס של מוצרי צריכה חומריים. הם עסוקים בצריכה אולם זו מתבצעת בעולם המחובר און ליין שעה שעה וזה אומר שהם מחפשים חיבורים ושאפשר לדבר איתם על collaborative consumption . הדור הצעיר הוא  אולי דור דיגיטלי המחובר דרך מכשירים, אבל הם כן רוצים קשר עם אנשים, הם לא מעוניינים בבית צמוד קרקע עם 2 מכוניות אלא במגורים במרכז העיר והעניינים, במקום בו קורים הדברים, ושם יש אפשרות לקיימות ולכלכלה משתפת- sharing economy. הגענו לזה בשלב הראשון של המחקר ואנו רואים כעת שזה מתחבר עם השיח העכשווי בעולם. כאשר עוברים על הנושאים שהעסיקו את הפורום הצעיר בועידת דאבוס האחרונה רואים שמדברים שם על  sustainable consumption וזה לא מגיע מהשיח הירוק, זה מגיע ממקום של הבנה חברתית שמעניינת את הצעירים המובילים של הכלכלה הגלובלית (עוד על הנושא במדור "קיימות וחדשנות בעולם")".

"באופן מעורר השתאות" אומרת ולרי ברכיה "פרויקט קיימות עירונית סוגר אצלי מעגל ומחזיר אותי למקום בו רציתי להיות בתחילת דרכי, בתור סטודנטית צעירה בLSE בשנות ה-60 יחד עם הסטודנטים שהפגינו נגד המערכות הגדולות. בתחילת דרכי רציתי לעסוק בתכנון אורבני-חברתי ונסחפתי לתחום תכנון משאבי טבע ולעולם האקולוגיה והסביבה. על מנת לשמר את אלו אנו נדרשים לחשיבה חדשה ובאופן מופלא חשיבה זו מחזירה אותי אל המרחב העירוני ואל סדר היום החברתי. העתיד נמצא שם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *