ניוזלטר מס. 3- יולי 2014

פוקוס על…

אראל אבינרי   – על תובנות מכלכלה התנהגותית ועל יישומן בקידום השימוש בתחבורה עירונית מקיימת

פרופ' אראל אבינרי, העומד בראש המרכז לתשתיות תחבורה ולוגיסטיקה (ACITRAL) במכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב (מכללת אפקה) עוסק בחקר ההתנהגות האנושית בהקשר התחבורתי. מחקרו עוסק בתחזית לגבי ההתנהגות האנושית ובעיצוב כלים לשינוי התנהגות. בין הנושאים אותם הוא חוקר: רציונאליות מוגבלת בהתנהגויות תחבורה, השפעת מידע על קבלת החלטות ואינטראקציות חברתיות בין משתמשי תחבורה.

"היום מובן מאליו שלצד ההשפעות החיוביות של התחבורה על קדמה, על תחרות ועל צמיחה, החיוניות להתפתחות עירונית, יש לה גם צד אפל; לתחבורה יש השפעות שליליות על הסביבה ועל החברה. כולנו מכירים את סוגיית הפליטות הפחמניות מכלי רכב,  המהוות מפגע בריאותי ותורמות לשינוי האקלים. מעבר לכך תחבורה מציבה בפנינו אתגרים משמעותיים נוספים, כמו בטיחות בדרכים, נגישות ושוויון בחברה. הסתמכות יתר על שימוש ברכב פרטי גורמת לפגיעה פיזית וחברתית ולהדרת קבוצות באוכלוסיה שנגישותן לרכב פרטי מוגבלת. כיום מתחילים להבין מגבלות אלו. ערים רוצות להיות ירוקות ולהבטיח לתושביהן אורח חיים נעים ואיכותי יותר. הן גם מסתכלות קדימה ושואלות את עצמן האם אורח החיים הנוכחי יכול לקיים את התושבים ולהבטיח שאיכות החיים והשגשוג שהעיר מציעה יישארו לאורך זמן. כאשר הן מתמודדות עם שאלות אלו, שמות לעצמן ממשלות וערים למטרה לצמצם את האפקט השלילי של התחבורה. מסתמן מעבר לתחבורה ירוקה יותר – תחבורה ציבורית, הליכה ברגל, שימוש באופניים. יש לכך לא רק תועלות ארוכות טווח, אלא גם יתרונות מידיים, שכן ברוב המקרים תכנון ועיצוב העיר לא עונים על צרכי הנגישות של קבוצות רבות. הערים שלנו מתוכננות למשתמשי רכב פרטי ולא עבור שאר האוכלוסייה – בטח שלא עבור ילדים, קשישים ומעוטי יכולת כלכלית. מחקרים מראים כי כאשר רכבים פרטיים מתפתחים על חשבון אלטרנטיבות, נוצרים פחות קשרים חברתיים. כך למשל, במחקר שנערך בסן פרנסיסקו (ומאז שוחזר בערים אחרות) נמצא כי לאנשים הגרים ברחובות בהם תנועת כלי הרכב רבה יש פחות חברים בסביבתם הקרובה מאשר לאנשים הגרים ברחובות בהם התנועה דלילה".

פרופ' אבינרי מתייחס לתחום המעסיק את פרוייקט "קיימות עירונית" והוא "ערים מאושרות". לדבריו "תחום מחקרי שהולך ומתפתח עוסק באושר התושבים בערים, mental wellbeing, ולנושא התחבורה יש בו תפקיד חשוב. כאשר שואלים אנשים על ההתנסות בהגעה לעבודה, הולכי רגל ורוכבי אופניים מספרים על חוויה נעימה יותר מאשר אלו המגיעים ברכב. הישגים לימודיים של תלמידים המגיעים לבית הספר ברגל או באופניים טובים יותר מאלו של תלמידים המגיעים ברכב. בהקשר זה חשוב לזכור גם את ההיבט הבטיחותי: נמצא כי חלק גדול מתאונות הדרכים עם נפגעים מתרחשות בתוך העיר, וחלק גדול מהנפגעים הם ילדים."

פרויקט "קיימות עירונית" עוסק בדרכים בהן ניתן להשיג יעדיי קיימות באמצעות שינוי ההתנהגות האנושית. פרופ' אבינרי שותף לגישה זו: "מחקרים על התנהגויות אנושיות מראים כי שינוי טכנולוגי אינו מבטיח שינוי בהתנהגות. כך למשל, שיפורים טכנולוגיים ואנרגטיים במערכות הנעה של כלי רכב אמורים לחסוך זמן, אנרגיה ועלות. יחד עם זאת, המעבר לרכבים מתקדמים יותר לא הביא להפחתת הזמן שאנו "מבלים" בדרך לעבודה וליעדים אחרים, שעה עד שעה וחצי ביום בממוצע. השיפור הטכנולוגי גורם לנו לנסוע יותר. דווקא קידום של תחבורה שהיא לכאורה איטית יותר ופחות מתקדמת טכנולוגית- כמו הליכה, רכיבה על אופניים ותחבורה ציבורית, עשוי להביא לתועלות חברתיות, כלכליות ואישיות גבוהות יותר. אולם, השגת שינוי בהתנהגות אנושית איננה משימה פשוטה. בעבר נעשו ניסיונות לשנות התנהגות על-ידי מסעות פרסום להגברת מודעות ולשינוי עמדות, אולם אלו זכו להצלחה חלקית בלבד. נמצא כי גם אנשים בעלי מודעות גבוהה ליתרונות התחבורה המקיימת לא משנים בהכרח את התנהגותם. לצורך זה פותחו גישות חדשניות לשינוי התנהגות, המושפעות בין היתר מפסיכולוגיה ומכלכלה התנהגותית.

מהכלכלה ההתנהגותית (כמו למשל מהעבודות של פרופסור דניאל כהנמן ושל פרופסור דן אריאלי) אנו למדים שהרציונאליות שלנו מוגבלת, ושניתן לתגבר את המערכת הרציונאלית באמצעות פניה למערכות חשיבה אוטומטיות הפועלות במקביל.  במחקר שלי אני בודק אמצעים ושיטות שכאלה לעידוד תחבורה  מקיימת. אנו יודעים שעיצוב הסביבה העירונית משפיע עלינו מאוד וניתן להשפיע באמצעותו על שינוי התנהגות, לעיתים באופן בלתי מורגש ואף  תת-מודע. הטמעה של אלמנטים קטנים בסביבה העיצובית עשויה לתרום לשינוי התנהגות, מעבר לגישות המסורתיות. אלמנטים כאלו נקראים "nugde"  (אין קשר למילה נעדג' ביידיש שמשמעותה "נודניק") משמעות המונח היא דחיפה קלה לכיוון הנכון, מבלי להכריח ומבלי לצמצם את מרחב הבחירה. זוהי דרך "רכה" לשינוי התנהגות, העושה שימוש במערכות החשיבה האוטומטיות. טלר (Thaler) וסנסטיין (Sunstein) טבעו מונח זה ב-2008 בספר הנושא את אותו שם. במסגרת פרויקט "קיימות עירונית" אני מביא דוגמאות ל nugdes  בתחבורה עירונית, ועוסק באפשרות ליישמן בהקשר הישראלי. אחת הדוגמות היא מדבקות של טביעות כף רגל בצד הימני של גרם מדרגות דו כיווני, המעודדות הליכה בצד ה"נכון" כדי לשמור על סדר בתנועת ההמון. לדעתי, גישת ה- nudge מתאימה במיוחד לציבור הישראלי הנוטה לליברליזם  ושאינו אוהב לקבל תכתיבים. גישת ה- nudge מאפשרת להצביע בפני משתמשי הדרך על חלופות תחבורתיות טובות עבורם, מבלי להגביל את מרחב הבחירה שלהם. באמצעות nudges אפשר להגביר תפיסה ומוטיבציה לשינוי התנהגותי. פרויקטים נוספים אותם אנו מובילים במסגרת Acitral ומשתמשים בעקרונות דומים הם מחקר לקרן רן נאור על שימוש ב- nudges לשינוי התנהגות בהיבטים של בטיחות בדרכים ופרוייקטים עבור משרד התחבורה, נתיבי ישראל וחברת יפה נוף העוסקים באיסוף מידע תחבורתי מתוך "מקורות צפים", (שיטה חדשנית, זולה וחכמה לאיסוף ולניתוח נתונים על תנועה באמצעות איסוף אותות בלוטות', wi-fi וכדומה שמשדרים כלי הרכב)".

בנוסף לכתיבת חוות דעת לפרוייקט "קיימות עירונית", פרופ' אראל אבינרי מקדם את הראייה הכוללת של תחום התשתיות גם בתכנית לתואר שני בהנדסה וניהול מערכות תשתית, הראשונה מסוגה בארץ המוכרת על-ידי המל"ג. תכנית זו עתידה להיפתח בסתיו 2014 במכללת אפקה. פרופ' אבינרי עצמו משתדל להשתמש בתחבורה ציבורית, מרבה ללכת ברגל ומקיים אורח חיים מקיים, אולם הוא מרגיש בשוני מהותי לעומת ניסיונו הקודם באנגליה, בה התגורר מספר שנים. "רמת התשתיות העירוניות להולכי רגל, לרוכבי אופניים ולמשתמשי תחבורה ציבורית בישראל בעייתית ביותר. המידע הניתן למשתמשי תחבורה ציבורית הינו חלקי ביותר ונגישותו נמוכה. הייתי רוצה שמקבלי ההחלטות יתחזקו את המודעות הקיימת לגבי קיימות עירונית. בנוסף, אני מעוניין שיכירו אוסף של גישות חדשניות, העשויות לתמוך בשינוי ההתנהגותי הנדרש. יש מקום לעודד מחקר וחשיבה פתוחה בכיוונים פחות מסורתיים, תוך שיתוף פעולה עם האקדמיה, עם הרשויות ועם הציבור" הוא מסכם.