ניוזלטר מס. 3- יולי 2014

היינו שם

רשמים ממדיין, קולומביה – ראיון עם תמי גבריאלי*

אם היינו צריכים הוכחה לכך שעירוניות הינה הנושא החם בסביבה (ואנו לא צריכים…) הרי שזו ניתנה, ובגדול, בחודש אפריל האחרון ב-WUF7 – הכנס האורבני העולמי (World Urban Forum). זהו אחד האירועים החשובים בתחום העירוניות, המושך אליו, אחת לשנתיים, אלפי משתתפים מכל רחבי העולם. WUF מאורגן ע"י UN Habitat, ארגון הערים והעירוניות של האו"ם, שנוסד בשנת 1978. במקור עסק הארגון בדיור הוגן, בעיקר במדינות מתפתחות, ובשנים האחרונות התרחבה פעילותו- מדיור לעירוניות בכלל ומהמדינות המתפתחות לעולם כולו, תוך התמודדות עם תהליך העיור המהיר המתרחש בכל העולם ומעלה אתגרים חדשים ומורכבים. (עוד על פעילות UN Habitat ניתן למצוא באתר הארגון ובו דו"חות מצוינים בנושא). כנס WUF נערך השנה במדיין שבקולומביה והוקדש ל"הוגנות אורבנית – ערים לחיים". אותנו "ייצגה" בכנס תמי גבריאלי, שמספרת שבחירת מקום קיום הכנס היתה מעניינת ביותר בפני עצמה. העיר מדיין על 2.5 מיליון תושביה זכורה בעולם בעיקר כ"בירת הסמים" של דרום אמריקה. אולם, למעשה, כבר ב-2012 הוכתרה כ"עיר החדשנית בעולם" (כשבמקום השני ניו יורק ובשלישי – תל אביב…). המוטו של קברניטי העיר היה "להילחם בפשע באמצעות אדריכלות", וגישה זו של "אורבניזם חברתי" אכן הוכיחה עצמה. משתתפי הכנס חזרו שוב ושוב על רשמיהם בדבר הדרך בה השקעה בתחבורה ציבורית ובמבני ציבור, תוך שילוב של היבטים חברתיים בתחום הפיזי, אכן הניבה פירות. פירות אלו נראו בכל מקום בדמותם של מאות תושבים מקומיים שהדריכו בגאווה רבה את האורחים בסיורי ההכרות עם הפרויקטים המרשימים בעיר. בהקשר זה, מספרת גבריאלי, הציבה העיר אתגר לא קל למתכנניה, גם במישור החברתי, אך גם במישור הפיזי. מרכז העיר מדיין מרוכז בעמק, בעוד השכונות המוחלשות פזורות בגבעות מסביב. העיר התמודדה עם הנושא במערך יוצא דופן של מטרו משולב עם רכבל ומערכת של מדרגות נעות המובילות לאזורי הגבעות העניים. בתחנות הרכבלים שולבו מוסדות ציבור כגון ספריה ומרכז תרבות, ומערך העובדים הסוציאליים נכנס גם הוא תחת כנפי הפרויקט הפיזי. כך למשל פגשו המשתתפים עובדת סוציאלית העובדת עם נערות בסיכון וזאת דווקא כחלק מפרויקט המדרגות הנעות.

ובחזרה אל הכנס עצמו. בכנס השתתפו כ-22,000 איש מ-142 מדינות, וכמו שמספרת תמי גבריאלי "זה למעשה כמו עיר קטנה שקמה לה למשך שבוע והוקדשה כולה לאנשי פיתוח עירוני". בעיר הסתופפו 139 ראשי ערים, 42 שרים, ואלפי מתכנני ערים, אנשי אקדמיה, שלטון מקומי, חברה אזרחית ומגזר פרטי, ובכללם למעלה מ-20 משתתפים מישראל. הישראלים הגיעו לכנס באופן עצמאי, אך הנסיעה רוכזה על-ידי משרד הבינוי והשיכון, משרד החוץ, מרכז וייץ והקליניקה האורבנית באוניברסיטה העברית. פרויקט "קיימות עירונית" אף הוצג בפוסטר ובפליירים בביתן הישראלי שהוקם במסגרת התערוכה הענקית שליוותה את כל ימי האירוע. תמי שמחה לספר שכל הפליירים של "קיימות עירונית" נחטפו והיא גם מדליפה לנו כי לא רק לישראל היה ביתן בתערוכה, גם הרשות הפלסטינית העמידה ביתן מכובד שזכה להתעניינות.

במשך ימי הכנס נערכו מאות מושבים, שלושה מהם בארגון ישראלי: משרד החוץ יזם מושב בנושא חוסן (resilience) שעסק, בין היתר, בהצגת תמ"א 38, בהשתתפות פרופ' רחל אלתרמן, השר לשעבר אופיר פז פינס, חברת הכנסת סתיו שפיר ועוד ; מפע"ם דרום ארגן ארוע בנושא פיתוח כלכלי מקומי והקשר להוגנות, והקליניקה האורבנית באוניברסיטה העברית הובילה אירוע רישות בנושא ערים צפופות וידידותיות למשפחות וילדים, בהנחיית ד'ר אמילי סילברמן ובהשתתפות חברת הכנסת סתיו שפיר, תמי גבריאלי, השר לשעבר אופיר פז פינס,  גידו סגל, אודי כרמלי וליאת איזקוב.

ביקשנו מתמי לסכם לנו את רשמיה, משימה לא קלה בהתחשב במימדים העצומים של האירוע. הנושא המרכזי של הכנס היה אקוויטי – שוויון – המגיע מעולם התוכן החברתי, אולם תמי מוצאת חיבור חזק לנושא הסביבתי, ובאופן מעניין הדבר בא לידי ביטוי הן בעולם המפותח והן בעולם המתפתח. בכל מקום ניכר כי ערים שלא מצליחות להתמודד עם אי השוויון לא מצליחות להיות יציבות ומשגשגות.

חלק מרכזי בהתמודדות עם אי השוויון קשור בדיור בר השגה, ונושא זה עלה באופן בולט בדיון ב- inclusive housing, המחייב תמהיל מגוון של אוכלוסייה בפרויקטי דיור חדשים. וכיצד זה מתקשר לנושא שלנו של קיימות עירונית? תמי גבריאלי מחברת זאת לנושא ה'חוסן' (resilience), מונח שמגיע מתחום ההתמודדות עם שינויי האקלים ועוסק ביכולת להתמודד עם מצבי קיצון ואסונות סביבתיים ואחרים. בשנים האחרונות יש מעבר בתחום מעיסוק במניעה או שיכוך (mitigation) לעיסוק בהסתגלות (adaptation), היוצא מנקודת הנחה ששינוי האקלים כבר בפתחנו, ומעבר לניסיון למנוע אותו, יש להתרכז כעת ביכולת להסתגל אליו ולהתמודד עם החיים לצידו. מבחינה תכנונית מדובר על תכנון של העיר כך שתוכל לספוג את האיום. וכאן מתחברים הדברים. יותר ויותר מוכח כי על מנת לעמוד בפני מצבי איום פיזיים יש צורך גם בחוסן חברתי וקהילתי ותנאי הכרחי לכך הוא בין היתר צמצום הפערים והגדלת השוויון והלכידות החברתית. לשם כך נדרשת אוכלוסייה מגוונת וסביבה הכוללת את כלל הצרכים והשימושים.

בין הדוברים בכנס מציינת גבריאלי את נשיאת מוסד רוקפלר, שדיברה על כך שלא תמיד ניתן למנוע אסונות, אך ניתן לשלוט בהיקף הנזק ובעיקר בהשפעה על האוכלוסיות המוחלשות, מה שיאפשר לעיר להמשיך ולתפקד גם במצבים קשים. להערכתה, כל דולר שיושקע כיום בחוסן, ייצר חסכון של 15 דולר בעתיד, והיא גיבתה זאת בדוגמא פשוטה אך חדשנית – השקעה במדפסות תלת מימדיות, אשר תספק אפשרות לתפקוד מקומי גם אחרי אסון. לשם כך החליט מוסד רוקפלר להקצות 100 מיליון דולר לעידוד בניית חוסן בערים ברחבי העולם. בשלב הראשון התקבלו לתכנית 32 ערים וביניהן גם נציגה אחת לישראל – אשקלון.

ה-USAID הציג את רשת citylinks לשיתוף פעולה בין ערים להתמודדות עם שינוי האקלים. הרשת כוללת את דרבן, דר-א-סלם ואת דרום פלורידה. הם מזהים את תפקידה המרכזי של הרשות המקומית בזיהוי מוקדם של מצבי אסון, והציגו מודל לאדפטציה שאומץ על-ידי 950 רשויות מקומיות. לאחר אימוץ המודל, על כל רשות מקומית להתאים את המודל לתנאיה הייחודיים. בפלורידה לקח 5 שנים להתאים את המודל לתכנית המשותפת ל-100 רשויות בדרום פלורידה, תוך התמודדות עם נושא התחבורה, עליית פני הים ועוד. המסקנה הינה כי באדפטציה לא ניתן לתת "מתכון אחד" שיתאים לכל וכי יש להתאים את התכנית לכל אזור, תוך שילוב המנהיגות האזורית ודגש על הקשר האישי. יש לייצר מבנה ארגוני קבוע שיכנס לפעולה בעת הצורך.

הוצג גם פרויקט ה-Urban Nexus שהחל בגרמניה ב2007 ומנסה להגיע לשימוש יעיל במשאבים בגישה הוליסטית ואינטגרטיבית. בין היתר הודגש הצורך בהגברת שיתופי הפעולה בין הסקטורים השונים וצורך בפיתוח מדיניות עירונית לאומית. בין התובנות המנחות את הפרויקט הוצג הצורך בשינוי התנהגות על מנת להביא לשיפור באיכות חיים. לצורך כך מתרכז הפרויקט במגוון אמצעים, שאינם טכנולוגיים, אלא עוסקים בשיווק, חינוך וגיוס בעלי עניין. הפרויקט מיושם כיום בגרמניה, ב-10 ערים באסיה וכן בברזיל.

האיחוד האירופי הציג רשת בשם URBALAC הכוללת את מלגה, יורק וסן פאולו, המתרכזת במעורבות קהילתית ככלי להתמודד עם הקיטוב הגדל. במסגרת זאת פיתחו בעיר יורק תוכנית המנסה להשיג חדשנות באמצעות חכמת ההמונים והבאתה למקבלי ההחלטות באמצעים לא שגרתיים, כגון יצירת סרטים וסיפורי חיים.

תמי מסכמת את התובנות העיקריות מהכנס: הערים בעולם תכפלנה אוכלוסייתן ב-50 השנים הבאות. הדבר מחייב שינוי תפיסה לגבי סוג העירוניות בו אנו בוחרים. אי השוויון מורגש בעיקר בערים, ולכן משם צריך לבוא השינוי. הערים מובילות שינוי וצריכות להמציא עצמן מחדש, כאשר צפיפות עירונית היא האתגר המרכזי. כמו-כן, המרכיב החברתי חייב להוביל בשיקולים תכנוניים. חיבור בין פיתוח תשתיות למרכיב הקהילתי-חברתי ייצר חוסן עירוני ויסייע להשגת קיימות חברתית, סביבתית וכלכלית.

לטעמה של גבריאלי הפרויקטים שהוצגו מדגישים ערכים של מגוון שימושים, קהילתיות, התנהגות אנושית ועוד, ערכים מרכזיים גם בפרויקט קיימות עירונית.

* תמי גבריאלי מנהלת המרכז למחקרי קיימות במכון ירושלים לחקר ישראל. מתכננת ערים בהכשרתה, הקימה וניהלה את היחידה לתכנון אסטרטגי בעיריית תל אביב יפו והובילה את הכנת התוכנית האסטרטגית לעיר ואת הטמעתה, תוך מתן דגש על קידום היבטי פיתוח בר קיימא במרחב העירוני. משמשת כיום  גם כיועצת למינהל התכנון של משרד הפנים וכיועצת לרשויות מקומיות בנושאי תכנון אסטרטגי, תכנון מתארי, פיתוח בר קיימא  ושיתוף בעלי עניין בתכנון.