ניוזלטר מס. 4- ספטמבר 2014

פוקוס על…

יעל פרג – שינוי מן האמצע החוצה בתחום האנרגיה

ד"ר יעל פרג כהן-מינץ ריכזה בשלב הראשון של הפרויקט את תחום האנרגיה וכתבה את חוות הדעת "שינוי מן האמצע-החוצה בתחום האנרגיה לקידום קיימות עירונית" שבחנה דרכים להפחתת הביקושים לחשמל ולהגברת ייצור חשמל וחום באופן מקיים במגזר העירוני.

 יעל הינה בעלת תואר ראשון בביולוגיה ותארים שני ושלישי במדעי החברה, כולם מאוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלה בחנה את תהליך עיצובה של מדיניות סביבה בישראל ואת השחקנים השונים שלוקחים בו חלק. את פוסט הדוקטורט עשתה באוניברסיטת אוקספורד בEnvironmental Change Institute  שבחוג לגיאוגרפיה, שם נשארה שש שנים כחוקרת בכירה בתחום האנרגיה. כיום היא חברת סגל ומרצה בכירה בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה, מייסודן של החברה לישראל, כיל ובזן.

התחלנו בכך ששאלנו את יעל על הדרך שעשתה מלימודי ביולוגיה, דרך מדיניות ציבורית ועד למדיניות אנרגיה, והיא מספרת: בשנה האחרונה ללימודי הביולוגיה עבדתי כמדריכה במועצה לישראל יפה ונחשפתי לראשונה לנושאי סביבה. זה היה ב1995 ואז עדיין איש לא דיבר על סביבה בחוג לביולוגיה, לכל היותר על אקולוגיה, ולא התעסקו בכלל ביחסי הגומלין שבין האדם לסביבה. עיקר התואר – שהיה מרתק – התמקד ברמת המולקולה, תפקודי החלבון או התא. כשהדרכתי במועצה לישראל יפה נושא הסביבה תפס אותי, ואיתו ההבנה שהבעיות החמורות שאנו נתקלים בהן, מקורן לא במערכת הטבע, אלא באינטראקציה שבין האדם והסביבה, ושאם רוצים לעשות שינוי במצב הסביבה צריך לעסוק יותר באדם, בחברה ובמדיניות.  בחיפושיי אחר מקום לעשות בו תואר שני, הגעתי לחוג ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה. הדוקטורט שלי עסק ברשתות מדיניות ובחן את תהליך עיצובן של מדיניות הפליטות לאוויר מהתעשייה ומדיניות איכות מי שתייה, תוך התמקדות ברשתות השחקנים השונים שנוטלים חלק בתהליך – החל מיצירת האג'נדה, דרך הצעת כלי מדיניות ובחירתם, יישום ואכיפה ועד להערכת האפקטיביות של כלי המדיניות הנבחר.

 לאחר סיום התואר נסעתי לאנגליה, שם העיסוק במדיניות סביבתית מתקדם הרבה יותר. באוקספורד עברתי להתמקד במדיניות שינוי האקלים ובממשק שלה למדיניות אנרגיה. עסקתי בעיקר בתחום של  personal carbon trading (PCT)- כלי מדיניות חדשני ורדיקלי שעלה לדיון בממשלת הלייבור ב 2006 .PCT מתמקד ברמת הפרט, וזו זווית הסתכלות שונה לחלוטין מזו המקובלת, העוסקת – מאז אמנת קיוטו – ברמת המדינה. אחת לתקופה, כאשר מתפרסמים הפערים בין יעדי הפחתת גזי חממה והפליטות בפועל, שב ועולה הדיון במנגנונים שיכולים לעבוד ולקדם את הנושא, ובין היתר שב ועולה הדיון ברמה האישית וההצעה לבחינה רצינית יותר של PCT. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הכלי הזה הוא שהאחריות והיכולת להפחית פליטות גזי חממה במשקי הבית מצויה, לפחות בחלקה, אצל אזרחים, ולא בידי הממשלה. מאידך, אחת הביקורות כנגדPCT   היא כי זהו כלי מדיניות המשחרר את הממשלה מאחריות ומעביר אותה לאזרחים. ברור ומובן שגם אם זו אחריות של האזרחים, הם לא יכולים לעשות את זה לבד. במחקר שלנו בדקנו את המתח שבין מה שאפשר וריאלי לדרוש מהציבור ומה צריך לספק לציבור בכדי שיהיה מסוגל להפחית את הפליטות האישיות שלו – משאבים, מידע, תשתיות וכו'. (קישורים לשלושה מאמרים מעניינים שעוסקים ב PCT  ניתן למצוא כאן).

אחת המסקנות שלי מהמחקר היתה שקשה מאוד לעבוד עם מיליוני אזרחים ומשקי בית ולהניע אותם לחסכון באנרגיה, ולכן התחלתי לבחון רמה שמאגדת אנשים, כמו למשל- קהילות מקומיות והתארגנויות חברתיות שונות, אשר מבנות את הסביבה החברתית בה אנשים מקבלים החלטות. נושא הפעילות הפרו-סביבתית בקהילות המקומיות באנגליה מאוד מפותח. ניתן למצוא שם סוגים שונים של התאגדויות מקומיות, שבבסיסן משהו שמאחד אנשים שגרים באזור מסוים. ישנן אלפי התארגנויות כאלו, ובמחוז אוקספורד הן רבות במיוחד. אחד הדברים שמאוד בלטו במחקרים שלנו היא שיש המון פעילויות להפחתת פליטות וחסכון בחשמל שהממשלה, או ספק האנרגיה, כלל אינם מעורבים בהן. אם רוצים להשפיע על התנהגות של אנשים צריך להתייחס ולפעול ברמה הזו. כמובן שצריך לחשוב על פעילות הקהילות באופן ביקורתי, שכן- התארגנויות כאלו חשובות, אבל רחוקות מלהיות מספיקות בכדי להביא להפחתה משמעותית של פליטות. יש הרבה מה ללמוד מהן אבל לא ניתן להסתמך עליהן בלבד. למדנו שלא אחת התארגנויות כאלו תלויות מאוד בבן אדם אחד או שניים, בזמינות שלהם, בידע שלהם, בדרייב שלהם, ושברגע שהדמות הפעילה מתחילה משהו חדש – למשל עבודה חדשה – עלולה להיגמר הפעילות הקהילתית. עוד מצאנו שבמקרים רבים יוזמות כאלו לא מתרוממות כי חסר מימון קטן לאדם שיעסוק באדמיניסטרציה מספר שעות בשבוע. הבסיס החברתי אמנם עמוק, אבל היכולת לפעול מוגבלת והיא מאוד אד-הוקית באופיה, כך שאם לא מספקים מסגרות תומכות, יוזמות מקומיות לא מתרוממות למצב של השפעה משמעותית. (עוד על פעילות להפחתת פליטות וחסכון באנרגיה בקהילות מקומיות במחוז אוקספורד ניתן למצוא כאן).

 כאן אנו מגיעים לגורם שאני מוצאת כמשמעותי ביותר – שחקני אמצע- המהווים סוכני שינוי ומספקים מסגרות תומכות. שחקני האמצע הם לא הממשלה, לא הרגולטור, לא ספק האנרגיה וגם לא הצרכן הסופי, אלא שחקנים שמשפיעים ומעצבים את האופן בו אנרגיה מיוצרת או נצרכת. פעמים רבות הם יכולים להעצים שחקנים ולהביא אותם לפעולה, לתווך בין שחקנים, ולקשר בצורה יותר משמעותית בין השחקנים שפועלים "למטה" (grassroots), לשחקנים שפועלים "למעלה" (רשויות). לפרספקטיבה הניתוחית הזו, שאני מפתחת עם קולגה באוקספורד, אני קוראת גישת 'מהאמצע החוצה' ( Middle-out ).  (כאן ניתן למצוא 2 קישורים למאמרים  בנושא גישת מהאמצע החוצה). במסגרת חוות הדעת שכתבתי ל"קיימות עירונית" עשיתי בה שימוש.

 בחוות הדעת בחנתי כיצד שחקני אמצע שונים יכולים להסיר חסמים לפעולה פרו-סביבתית שממשלות ושחקנים אחרים מתקשים להסיר. לא פעם קיים ניכור בין הממשלות לבין חלקים גדולים של הציבור, והממשלה איננה נתפסת כשחקן אמין בעיני הציבור, כסמכות מוסרית או כמקור מהימן למידע. לכן, היכולת של הממשלה לקרב את הציבור לנושא או להניע אותו לפעולה – מוגבלת. כשאנו מחפשים מי יכול להשפיע על התנהגות של אנשים, או על פרקטיקות של צריכת וייצור אנרגיה, צריך להבין שקבוצות שונות בחברה מושפעות משחקנים שונים. למשל- עבור מי שהולך לבית כנסת באופן קבוע או לכנסיה בכל יום ראשון, סביר להניח שהרב או הכומר מהווים סמכות מוסרית מנחה בסוגיות הקשורות להתנהגות, ובין השאר, להתנהגות הצרכנים. אם מנהיג הקהילה הדתית יגיד שצריך לפעול למען הסביבה, יש להניח שהשפעתו על הפרטים בקהילה תהיה משמעותית יותר מאשר אם אותו המסר היה מגיע מראש הממשלה. החוכמה היא לזהות את סוכני האמצע הללו, לגייס אותם ולעבוד איתם.

 דוגמא לסוכני אמצע המשפיעים מאוד על צריכת האנרגיה במשקי הבית היא מהנדסים, ארכיטקטים, קבלנים ושיפוצניקים. למעשה, לכל מי שמתכנן ובונה את המבנה בו חיים ועובדים אנשים יש השפעה על צריכת האנרגיה בו. תכנון נכון מבחינת מפנה ופתחים, שימוש בחומרים מתאימים לבידוד, הצללה וכדומה, מאפשרים חסכון בחשמל לצרכי איקלום (חימום או קירור) או תאורה מבלי לפגוע בנוחות הדיירים. שיחה עם חשמלאי שמתקין או מתקן מכשירי חשמל יכולה להיות הרבה יותר ברורה, רלוונטית ואינפורמטיבית לגבי שימוש נכון וחסכוני מחשמל בהשוואה למידע סטנדרטי כתוב.

ברשות מחוז אוקספורד הקימו מרכז מידע (Hub) שמעסיק מספר אנשים המסייעים למי שרוצה להקים התארגנות קהילתית להפחתת פלטות פחמן, או למי שמעוניין להתקין גג סולארי, או לעסקים מקומיים שמעוניינים להתייעל אנרגטית, ועוד. הסיוע שלהם הוא לא רק במידע הנוגע לאנרגיה, אלא גם בפרוצדורות של רישום אגודה (לצורך קבלת הלוואה), או יעוץ לגבי התנהלות מול הבנק, או בנושא המיסוי. כלומר, התמודדות עם חסמים בירוקרטיים, שבלעדיה קשה מאוד לפעול. היועצים עוזרים להפיץ ולשפר את התהליכים, ומקצרים את עקומת הלמידה. בפועל הם מצליחים לסייע גם לעסקים קטנים או בינוניים, שהיו מתקשים מאוד אם היו מנסים לפעול לבד.

 דוגמא אחרת לצורך בשינוי מערכתי ולא רק בהתמקדות ברמת הצרכן הסופי היא המעבר מצריכה של מים מבוקבקים למי ברז. לאן שנביט במרחב הציבורי נראה פרסומות למים מינרליים, שמוכרות לנו תדמית של בריאות וניקיון. במרחב הציבורי יש מסר יחיד והוא- מים מינרליים טובים יותר. טובים יותר ממה? הצרכן כבר משלים את המסר בראש – טובים יותר ממי ברז. אין מסר חלופי שסותר זאת. למים מבוקבקים יש חלופה זולה וטובה, אלא שבשום מקום לא מפרסמים שמי ברז טובים לפחות כמו מים מבוקבקים, או שלמים מבוקבקים יש השלכות לא טובות על הסביבה ועל הבריאות. בניו יורק ובמדינות אחרות המסעדות עצמן החליטו שהן לא מגישות מים מבוקבקים, אלא מקדמות שתייה של מי ברז, ובכך פעלו כסוכני אמצע. בנושא זה יש הרבה מקום לפעילות של הרשות המקומית, בעיקר בסיפוק חלופות. לרשויות המקומיות יש אינטרס להפחית צריכת מים מבוקבקים משום שהן אלו שמטפלות באשפה, ומתמודדות עם הכמויות הגדלות של הבקבוקים (שחלק ניכר מהם לא מגיעים למחזור). רשויות יכולות לספק ברזיות נאותות במקומות ציבוריים ולפרסם את איכות מי הברז הטובה בצורה בולטת יותר. כמובן שאם המים באיכות לא טובה צריך לטפל בהם, ולא להסתיר זאת. כלומר, רשויות הן שחקן אמצע שיכול להיות סוכן שינוי אפקטיבי ולתמוך בהתנהגות פרו סביבתית. (מאמר בנושא מדיניות מים מבוקבקים ניתן למצוא כאן).

 לסיכום, אומרת יעל, כשרוצים להגיע להתנהלות מקיימת, לא נכון ולא הוגן לשים את כל האחריות על הפרטים. "אני חושבת שהדגש הרב על ההיבט האינדיבידואלי והפסיכולוגי חשוב, אבל ממש לא מספיק –  הוא  צריך לבוא יחד עם דברים נוספים". פרוייקט "קיימות עירונית" מקדם התסכלות מרובת רבדים זו של מרכיבים שונים לקידום שינוי ההתנהגות לכיוון מקיים.