עולם העבודה

תושבי הערים משקיעים כמחצית מהשעות הערות שלהם בעבודה וזו משפיעה על המגורים, מערכות התחבורה, חלוקת המשאבים בחברה ועוד. ההגירה הנרחבת לערים דורשת מהן לספוג מספר רב של מועסקים וליצור מקומות עבודה איכותיים, להילחם בעוני ולשמור על היציבות החברתית. גידול אוכלוסייה המהיר מגידול במספר המועסקים מוביל ליוממות גבוהה ופרבור ומוריד את יעילות התחבורה הציבורית. הפרויקט בודק אפשרות לפתרון ב"מעבר צודק" (Just Transition) לעבודות ירוקות והוגנות תוך תכנון ארוך טווח ושיתוף פעולה בין המגזרים.

תעסוקה ברת קיימא דורשת שינויים במבנה הפיזי והארגוני של הערים ושל שוק העבודה. כיום יש מספר קטן של ערים גדולות, להן פוטנציאל טוב יותר לשינוי מכיוון שהן מרכזי תעסוקה גדולים, הן מייצאות פחות יוממות, שעות העבודה בהן יותר נמוכות, השכר יותר גבוה ולעובדים יותר כוח; יש מספר גדול של ערים בינוניות שלא מסוגלות לקיים את עצמן מבחינת תעסוקה ומייצרות יוממות גדולה מאוד; וישובים כפריים בהם רמת היוממות גבוהה והשכר נמוך. מעבר לתעסוקה ירוקה כולל פוטנציאל אמיתי לגידול בתעסוקה. אמנם יש ענפים בעלי סיכוי גבוה יותר להיפגע, ענפים העושים שימוש רב בדלקי מאובנים בעיקר כאלו החשופים לתחרות בינלאומית, אולם חלקם קטן מאוד בשוק העבודה הישראלי. הקבוצה ה"מאוימת" ביותר מעסיקה רק כ-4.22% ממשרות השכיר במשק.  מאידך יש סיכוי ליצירת מקומות עבודה חדשים במספר הגדול מזה של המקומות שייעלמו. ניתן לייצר מספר רב של משרות "ירוקות" בתחבורה  ציבורית, בנייה ירוקה, חקלאות אורגנית וחקלאות תוך-עירונית ובעמידה ביעדים להתייעלות אנרגטית והפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות לשנת 2020 ובתכנית לקידום התחבורה הציבורית לשנת 2025. בענפים החשופים לתחרות בין לאומית ובכלל זה ה"קלינטק", יש פוטנציאל לפיתוח טכנולוגיות חדשות.

לשם כך יש לעודד התחדשות עירונית ולהעלות את הצפיפות והקומפקטיות של הערים הישראליות. לציפוף יתרונות קיימות רבים: הגבלת גודל העיר, ייעול שימושי הקרקע, עידוד תחבורה ציבורית והורדת התלות ברכב הפרטי, הורדת עלויות נסיעה ופליטת מזהמים, תועלת לבריאות הציבור; הגנה על המרחב הכפרי והקרקע החקלאית ושמירה על המגוון הביולוגי; תועלות חברתיות כגון מגוון תרבותי ואתני, חיזוק הקהילות, מגוון תעסוקתי וכלכלי ועוד.

שינוי נדרש בשיתוף הפעולה והתיאום בין שחקני שוק התעסוקה: הממשלה, המעסיקים וארגוני העובדים. נדרשים: הסכם להורדת שעות העבודה; גמישות גבוהה של שעות העבודה; מאבק באפליה נגד עובדי משרות חלקיות; שיפור תמריצים למועסקים שמבלים זמן עם משפחתם, לחופשת לידה ולשבתונים. הורדת שעות העבודה לעובד תאפשר מספר גדול יותר של עובדים, עלייה בתעסוקה וירידה באי השוויון. בשיתוף הרשויות המקומיות יש לתכנן מעבר של פירמות לתוככי הערים;  להגיע לעירוב שימושים נרחב הכולל מגורים בצפיפות גבוהה לצד שירותים, מסחר, מלאכה ותעשייה קלה (בלתי מזהמת); להעלות את איכות התחבורה ולאפשר נגישות גבוהה. ערים רבות בישראל אינן מסוגלות לבסס מרכזי תעסוקה מספיקים, תהליכים של התחדשות עירונית אינם נפוצים מספיק ומרכזי הערים הולכים ודועכים; ערים בפריפרית המטרופולינים צריכות לעודד הקמת עסקים, החייאת המרכז העירוני ההיסטורי, עירוב שימושים ומיתוג מחדש.

החסמים עמם יש להתמודד: המעסיקים הגדולים המעדיפים להעסיק פחות עובדים ביותר שעות; שוק העבודה המודרני הלוחץ על העובדים להביא תוצאות מירביות, והטכנולוגיה המעצימה מצב זה כשהזמינות הגבוהה יוצרת טשטוש בין שעות העבודה והפנאי. חסם נוסף הוא העדר תיאום ושיתוף פעולה בין המעסיקים, ארגוני העובדים והמדינה והעדר גוף מסודר שינהל את תחום ההכשרה המקצועית הייעודית לתחומים ירוקים בישראל ויכלול את כל הגורמים הרלוונטיים ויש לזהות מראש את צרכי שוק העבודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *