קהילות

בראשית המאה ה21 גובר הקושי של אנשים רבים להיות חלק מקהילה ולקיים איכות חיים ואורח חיים ראוי ולאורך זמן. מצב זה עלול להחריף בעתיד, במיוחד בסביבות עירוניות ולגבי אוכלוסיות במעמד כלכלי חברתי נמוך. הפרויקט מנסה להבין מדוע ואיך נקשרים אנשים בקהילות ומה העקרונות ודרכי הפעולה לקידום קהילות עירוניות מקיימות.

קהילה היא "דפוס חברתי ובו מגוון התארגנויות, זיקה משותפת לערכים ולמשאבים חומריים, יחסים אישיים   ומתמשכים בין אנשים וקבוצות,  המהווה מוקד להזדהות ומשמעות". הקהילה היא קודם כל 'עוגן של השתייכות'. מרחב של תרבות משותפת היוצרת משמעות ותחושה של אינטימיות עם אנשים החולקים איתנו ערכים, קשרים חברתיים, לעיתים גם את אותו מרחב חיים. הקהילה מאפשרת לאנשים להרחיב את טווח ההשפעה שלהם על איכות ואורח חייהם, על חינוך ילדיהם, על דמות המרחב הציבורי, על מערכות השירותים, על הקצאת משאבים. במובן זה הקהילה היא מרחב להעצמה אישית, קבוצתית וקהילתית. קהילה נותנת בטחון מסוים, בסביבה של אי ודאות גוברת. הצורך בקהילה הופך משמעותי ככל שגוברת התחושה כי המרחב העירוני הוא מרחב של סיכונים, של מתח בין תרבותי, של חשיפה להשפעות גלובליות. שגשוגן של קהילות בעשורים האחרונים נובע במידה רבה מן הצורך למצוא מרחב בטוח  'אי של ודאות' בחברה עתירת סיכונים.

לזירה הקהילתית יש השפעה ניכרת על היכולת לפתח קיימות בערים. לעצוב מתאים של המרחב הקהילתי השפעה רבה על 'טביעת הרגל האקולוגית' . בשנים האחרונות מתפתחים כלים לתכנון שכונות כך ש"טביעת הרגל' האקולוגית של אוכלוסייתן תקטן והקשרים הקהילתיים יתחזקו.
מושג החוסן (Resilience) הובא לשדה החברתי מן השיח האקולוגי ומהשדה הפסיכולוגי. גישת החוסן הקהילתי מניחה כי הצלחת ההתמודדות עם מצבים משבשי חיים היא פרי התמודדות רב מקצועית, ורב מגזרית. לדוגמא רשת "ערים בריאות" הפועלת ברחבי העולם והחל משנת 1990 גם בישראל ומקדמת אסטרטגיה עירונית לשיפור הבריאות, הנשענת על שיתוף הקהילה, שותפות רב מגזרית ורב תחומית ואימוץ סטנדרטים בינלאומיים.

על מנת ליישם את עקרונות הקיימות נדרשת התאמה, תרבותית, חברתית, כלכלית וכו' לצרכים ולערכים המקומיים. לשם כך נדרשת התבוננות קהילתית ( Community Sensemaking)  גישה המאפשרת לקהילה לגבש הבנה על מצבה ולהיערך לפעולה. אם רוצים לקדם קיימות תוך השתתפות פעילה של אנשי הקהילה, יש לאמץ גישות ושיטות לארגון קהילתי כגון: פיתוח מנהיגות, עידוד יזמות, ארגון צוותי משימה, יצירת קואליציות, העצמת פעילים, דיאלוג קהילתי. ארגון קהילתי עוסק גם בהעצמה של פרטים וקבוצות על ידי העברת מידע,  הגברת נגישות, ארגון רשתות תמיכה, ארגון קבוצות בעלות מאפיינים משותפים. יצירת קהילות טובות לכלל חבריהן ולסביבתן היא נדבך מרכזי בגישה מקיימת. קיימת ספרות ענפה על הדרכים לחולל שינוי בהקשר הקהילתי וארבעה ערוצים מרכזיים להשפעה: פיתוח יכולות קהילתיות; תכנון ועיצוב מדיניות; מחאה חברתית ורפורמה חברתית (קואליציה של סוכני שינוי).

קיומן של קהילות עירוניות מקיימות הוא נדבך משמעותי במימוש אחריותנו לחברה אנושית טובה, אכפתית לסביבתה בעלת חוסן המאפשר תפקוד מיטבי ומתמשך גם לנוכח מצבים מאתגרים. קהילות עירוניות מקיימות הן תוצאה של מאמץ משולב ועקבי של גורמים מקומיים, סוכנויות ממשלתיות, ארגוני חברה אזרחית וגורמים עסקיים. נראה כי התנאים המרכזיים הנדרשים לקידום קהילות מקיימות הם: קיומם של מדדים ברורים, השתתפות פעילה של אנשי הקהילה, שילוב כלל בעלי העניין, מאמץ רב שנתי, עקביות בחזון, בתכנון ובביצוע ורצף הצלחות נראות לעין בטווח הקצר והארוך. מצד אחד המנוף המרכזי להצלחה מצוי בידי גורמי הממשל ומצד שני התנאי להצלחה הוא השתתפות פעילה של חברי הקהילות עצמם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *